שוברת שורות

שרון טל־יגואדו, סגנית נשיא ברשת פוקס, התברגה לרשימת 100 הנשים המשפיעות בתקשורת האמריקאית. הישראלית המצליחה ביותר בשפיץ של תעשיית הטלוויזיה היא שאחראית על הצלחת הענק של "המתים המהלכים" ועל ההתמכרות ל"דקסטר"

88 שיתופים | 132 צפיות

האסיסטנט של שרון טל־יגואדו מסרב להעביר לה את שיחת הטלפון שסיכמנו עליה מבעוד מעוד, בהתכתבות מיילים ארוכה. "אני מצטער, גברתי", הוא טוען באמריקאית צוננת, "קבענו לעוד חמש דקות בדיוק ומיסיס טל טרם התפנתה לשיחה עמך. אנא צרי עמנו קשר עוד כמה דקות בבקשה". כעבור חמש דקות טל מתנצלת בעברית כאילו איחרה לקפה של שישי בחצי שעה. "לא חישבתי את לוחות הזמנים נכון והייתה לי פגישה שהתעכבה", מסבירה מי שלוח הזמנים המטורף שלה מתוזמן עד לרמת האספרסו, "אבל יאללה, בואי נתחיל כדי שנספיק כמה שיותר".

השילוב בין הישירות הישראלית להפנמה מוחלטת של כללי ההתנהגות בתעשיית הטלוויזיה התחרותית ביותר בעולם הביאו את טל (40) לתפקיד סגנית נשיא בכירה ברשת פוקס ולתואר "הישראלית המצליחה ביותר בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית". ומילא אנחנו, שמתלהבים מכל ישראלי עם מבטא שהתברג מעבר לים. טל זכתה לאחרונה בחותמת "עשיתי את זה" כשמגזין התעשייה "וראייטי" כלל אותה ברשימת הנשים המשפיעות בתקשורת האמריקאית לשנת 2014, אי שם בין ביונסה, ג'ניפר לורנס ומנכ"לית דרימוורקס. "זה באמת מרגש מאוד. הייתי מופתעת. חלק מהנשים ברשימה הזו משפיעות מאוד ונמצאות לרוב מאחורי הקלעים. זו מחמאה גדולה מאוד".

איך הצלחת להעפיל אל הרשימה?

"השנתיים האחרונות היו נפלאות. 'המתים המהלכים' שבה אני שותפה הפכה להיות הסדרה הכי מצליחה בארצות הברית. להיות חלק מסדרה ש־17 מיליון איש רואים כל שבוע זה חתיכת הישג. אז נחמד שמכירים אותך וקדימה, לאתגר הבא".

טל הגיעה לתפקיד בעזרת תזמון מצוין, מזל, כישורים וקריאה נכונה של השטח. היא נולדה וגדלה ברמת השרון, למדה פסיכולוגיה אחרי הצבא ונסעה לניו יורק כדי ללמוד תואר שני במדיה. לאחר הלימודים השתלבה ברשת NBC ספורט וברשת Oxygen כמפתחת תוכן ייעודי לנשים. לאחר כמה שנים חזרה לארץ, השתלבה בחברת ענני תקשורת, ובמקביל פיתחה עם דלית כהאן סדרת טלוויזיה ונסעה להציג אותה בפסטיבל מיפ – שוק הסחר־מכר השנתי הגדול בעולם לפורמטים. שם התגלגלה הסדרה לרשת פוקס הבינלאומית שישבה באיטליה, ובתום פגישת הפיצ'ינג הם הציעו לה להישאר. היא החלה כמפיקה וגדלה עם החברה שפתחה עשרות ערוצים ברחבי הגלובוס. כיום פוקס אינטרנשיונל היא חברת הכבלים הבינלאומית הגדולה בעולם ומונה 350 ערוצים במדינות שונות. לפני כשש שנים נטשה טל את רומא ועברה ללוס אנג'לס כדי לשבת במטה של פוקס, בקומה החמישית של בניין 100 בפוקס לוט, שבה יושב גם הבעלים רוברט מרדוק.

"אל תשאלי אותי איך הגעתי לכאן", היא צוחקת, "אבל אני פה".

הגדרת התפקיד של טל ארוכה ועתירת תארים, כמקובל בתעשייה האמריקאית, אבל במקרה שלה מדובר בטייטל עם אחריות שמטיס תחתיו תקציבי ענק, בונה תוכניות עסקיות ומקדם תוכניות שהופכות לצפיית חובה. היא נשואה לג'וש, איש היי־טק, ואימא לעילאי בן ה־5 וליאוני בת השנה. היום שלה מתחיל בשעה חמש בבוקר, ומכאן ואילך "הכל בריצות" כפי שהיא מעידה.

"אני צריכה להכין תיקי אוכל, לוודא שהנני מגיעה לילדה ואחר כך להסיע את הילד לבית הספר, שהוא במרחק חצי שעה מהבית. אני בעצם מתחילה את היום שלי במכונית. העוזר שלי מעביר לי את כל השיחות לפי הדחיפות שלהן, ואני מתחילה למחוק דברים מהרשימה שלא נגמרת".

את השעה הראשונה במשרד היא מקדישה לכיבוי שרפות. "אני מתעסקת המון בפיראטיות. זו אחת הבעיות הבולטות שלנו ויש לנו חברות שמעסיקות סוכני FBI כדי למצוא את מקור ההדלפות. אני גם צריכה להתמודד עם בעיות אגו. להתעסק עם הרבה שחקנים, מפיקים, מנהלי תוכניות, זה אומר לפתור את כל המלחמות הקטנות שלהם. רק אז אני מתפנה לפגישות ליהוק, לפגישות תסריט, לראות מה צולם, לפגוש המון יוצרים שמציעים לנו סדרות לפיתוח וכמובן לפנות זמן לקרוא ספרים ותסריטים".

Sharon_Tai_076x10-P

בהוליווד הכל קורה בארוחת הצהריים, לא? יש חוקים לארוחות האלה?

"הרבה מהעבודה מתרחשת באמת בארוחות. בצהריים לא נהוג להזמין סושי, כי אנשים חוששים שהם לא יצליחו להסתדר עם המקלות או פוחדים שהריח ידבק בהם להמשך היום, אבל זה נשמע לי אנאלי לגמרי. אני מתה על זה ואין לי חוקים. המקסימום שאני מוכנה לעשות הוא לא להזמין סלט עם יותר מדי ירוקים כי אני מפחדת שהם ייתקעו לי בשיניים".

מה המקומות המומלצים לסגור עסקה?

"אני אוהבת להזמין לפה, כי בקומה שלנו יש חדר אוכל מהימים של שירלי טמפל וג'ורג' לוקאס, עם המון זיכרונות והיסטוריה. בערב אני אוהבת לאכול בבסתיה, כי השף שם ישראלי וכמובן אין על ארוחות בוקר ליד הבריכה כמו באבלון או ארבע עונות".

קשה להגיע לפגישה איתך?

"אני לא מהמנהלים שבונים חומה סביבם עם שורה של עוז רים, אני נגישה מאוד. אנשים יכולים לכתוב לי אימייל, אני בדרך כלל עונה ולרוב אומרת 'לא', אבל אני משתדלת מאוד לא להפוך למנהלת הוליוודית דוחה שאי אפשר להגיע אליה".

יש עדיפות לפונים ישראלים?

"יש לי פינה חמה לישראלים. מרגש אותי לראות אותם ויש לי יותר רצון לעזור להם. הם מוכשרים ויש להם רעיונות מדהימים".

את מרגישה לפעמים הזרה בחדר?

"אני מרגישה פה בבית, גם כי הנוכחות של היהדות ושל ישראל בהוליווד דומיננטית מאוד. ועדיין, תמיד כשאני נותנת הערות על סדרה אני נזהרת מאוד, כי אולי יש פה משהו תרבותי שלא הבנתי".

Sharon-Tal-04-P

הזיה בפריים טיים

ההצלחה הגדולה הראשונה שלה הייתה ההימור שלקחה בשיווק הסדרה "דקסטר", ובכך הפכה אחראית להתמכרות של כולנו לרוצח המתוק בעולם. "הרעיון שרוצח סדרתי רוצח רוצחים אחרים היה כל כך הזוי,

ש־CBS לא הסכימו לתת לשואוטיים כסף כדי להפיק את זה וביקשו מהם לחפש שותפים נוספים. קראתי את התסריט, נבלעתי בזה, זה היה מהפנט. לקחת רוצח סדרתי ולהפוך אותו לדמות פגיעה וסימפטית, זה היה הכי מקסים. קנינו את זה לכל הערוצים שלנו. הייתי צריכה לשבת בפגישות ולשכנע אנשים לקנות את זה, כי זה היה כל כך הזוי".

הגביע הכי נוצץ במדף של טל כרגע הוא "המתים המהלכים", סדרת אפוקליפסה על סוף העולם שכוללת זומבים, תקציב הפקה היסטרי וסנסציה עולמית. 17.3 מיליון צופים שנהרו למסך בפרק בכורת העונה החמישית הפכו אותו לנצפה ביותר בהיסטוריה של הכבלים. הסדרה מבוססת על קומיקס שכתב רוברט קיקמן ונוצרה על ידי הבמאי והתסריטאי פרנק דרבונט ("חומות של תקווה"). טל קיבלה את תסריט הפיילוט עם רשת הכבלים AMC, לאחר שהסדרה נקנתה על ידי רשת NBC אך לא הופקה במשך חמש שנים בשל חשש שלא תתקבל על ידי הקהל האמריקאי השמרני.

"חיפשתי סדרה שבה נוכל להיות בעלי הזכויות הבינלאומיות. 'המתים המהלכים' נראתה לי כמו סדרת נישה, לא מסחרית, אבל התסריט של פרנק דרבונט פשוט תפס אותי. זה הרגיש כמו סרט והייתה לזה איכות קולנועית. הוא סיפר את הסיפור בצורה הכי ריאליסטית ואנושית. זה תפס אותי".

The-Walking-Dead-Landscape-Photo-HD-For-Desktop-P

את אוהבת סרטי אימה?

"ממש לא! באתי מיצירה טלוויזיונית אינטלקטואלית, עם עלילות יותר מודרניות. אבל הכתיבה הייתה ממגנטת. ידעתי שאני לא אתחרט על זה. עשינו פרזנטציה לפוקס אינטרנשיונל ואמרתי להם שאני לוקחת סיכון ענק וזה עליי. או שזו תהיה הצלחה מטורפת או כישלון הזוי, אבל זה לא יהיה בינוני. כולם צחקו, אבל שוכנעו".

הסדרה עברה טלטלות לא מעטות. פרנק דרבונט עזב וגם גלן מזרה, היוצר שהחליף אותו, עזב תוך זמן קצר. קשיים בניהול?

"פרנק הוא במאי סרטים, שם אתה וואן מן שואו, אבל טלוויזיה היא עבודת צוות והיה קשה לו להסתגל. בתום העונה הראשונה פרקים התחילו להגיע באיחור, ימי צילום נדחו והיו בעיות תקציב. זה פשוט לא התאים לאף אחד מהצדדים יותר. גלן מזרה שהחליף אותו התאהב בסדרה ורצה לקחת אותה למקום רחוק מאוד מהקומיקס. גם את זה אי אפשר לעשות, כי יש בסיס מעריצים עקשן ונאמן שמצפה שיכבדו את המקור. אבל עם כל המהמורות הללו, מספר הצופים גדל".

הופתעת מרמת ההצלחה שלה?

"כן, חשבנו שהיא תהיה נישתית, סוג של צפיית כת, אבל כולם רואים אותה, ברמת 'משפחת סימפסונס'. זה מטורף. ילדים בני 10 רואים אותה עם סבא וסבתא שלהם".

מה תופס בה כל כך?

"היא בסיסית מאוד ברעיון שלה ומדברת אל הפחד: מה יקרה לעולם אם..? החיים נראים נוחים כל כך כרגע, אבל מה יקרה כשהטכנולוגיה תילקח מאיתנו? כשלא יהיו צבא וממשלה? איך האנושות תתנהג? וכמובן יש את הפאן של הזומבים".

היו לך סדרות שהאמנת בהן ונכשלו?

"'הגשר' האמריקאית. היא שקטה מאוד ולא מצליחה. בתסריט היו דמויות מעניינות, היה מתח, הגרסה המקורית הצליחה מאוד, התסריט לפיילוט היה מעולה, אבל אז הסדרה מצטלמת וזה לא מה שדמיינת שיהיה. זה פשוט לא קרה".

היא בכל זאת יצאה לעונה שנייה.

"נכון", היא צוחקת, "אבל אני באה מ'המתים המהלכים', אני חמדנית! מבחינתי היא החמיצה את ההזדמנות. אנחנו מנסים לשפר אותה, אבל הקהל לא הגיב לשחקנית דיאן קרוגר, לא אהב את הדמות שלה. לצופים יש בעיה עם דמויות נשיות מעורפלות, קשות או בעייתיות. הם מעדיפים אותן כריזמטיות וחינניות. בסדרות הכבלים הגברים מרוסקים, שרוטים, שבורים. ככל שהם נוראים יותר, ככה הקהל רוצה יותר. אצל נשים, ככל שאתה שורט יותר את הדמות הראשית, לא רוצים לראות אותה".

STY-P

אבל יש כל כך הרבה סדרות עם גיבורות נשים, כמו "האישה הטובה" או "How to get away with murder"?

"אלו סדרות ברשתות הארציות המסחריות (נטוורק) שבהן הדמויות חינניות וסקסיות ולא מאיימות. בכבלים, שבהם דוחפים גבולות ולוקחים יותר סיכונים, יש דמויות אמביוולנטיות יותר עם יותר קושי. הקהל אוהב את הגבר השרוט עם הבעיות ופחות מקבל את האישה שהיא אימא רעה. מעניין אותי מאוד איך אנשים יקבלו את הפרק השני ב'הומלנד', שבו קארי מטביעה את התינוקת שלה. אני לא בטוחה שהקהל יקבל את זה".

הוליווד פתוחה לקבל נשים לעמדות הנהלה ופיתוח?

"יותר דלתות נפתחות ונשים לוקחות יותר הזדמנויות. אבל יש עדיין פחות נשים שואו ראנריות שמובילות תוכניות ובתפקידי המנכ"לים תמצאי יותר נוכחות גברית".

נתקלת באפליה על רקע מגדרי?

"תמיד חשבתי שהעובדה שאני אישה עוזרת לי בתחום שלי. נשים טובות במולטי טאסקינג – ערבוב מתמיד בין יצירה וביזנס שעוזר לנו להוביל".

הפרויקט הבא שהיא שוקדת עליו הוא פיתוח הסדרה "אאוטקאסט" עם רוברט קיקרמן. הסדרה, שצילומי הפיילוט שלה יתחילו בדצמבר וכבר נמכרה לרשת HBO – עוסקת בעיירה אמריקאית מנומנמת ומשלבת מדע בדיוני, גירוש שדים, דיבוק ופסיכולוגיה.

"זה הבייבי השלישי שלי. מעניין לראות איך זה יהיה ואיך זה יתקבל".

הבית משלם את המחיר?

"אני ובעלי שני מנהלים בכירים שלא עובדים בעבודה של תשע עד חמש אלא בעבודה שהיא התשוקה שלהם, זה יותר ממשרה מלאה. אנחנו משתדלים לנהל חיי משפחה סדירים ולא מוותרים על זמן עם הילדים, וכך את מוצאת את עצמך בסוף היום, תשע בערב אחרי שהשכבת את הילדים, עם 500 מיילים באינבוקס וסדרה שאת מתה לראות בטלוויזיה ואומרת לעצמך 'מה נהיה?'"

על אילו סדרות את באמת ממליצה?

"השתגעת?! אין לי זמן לראות טלוויזיה. אני דוגמת פה ושם".