"אני לא רוצה לעבוד קשה כל חיי, אלא להיות נוכחת עם עצמי ועם ילדי. החופש חשוב לי"

מכירות את האימהות מהשכונה שאיכשהו נקלעת איתן לשיחה והיה קליק? ואז כשאתן נתקלות זו בזו פעם ב- אתן ממשיכות את השיחה בדיוק מאיפה שהפסיקה? ככה קרה לי עם יעל ליפסקין. כשנתקלתי בה לראשונה היא היתה נשואה פלוס שלושה, מנהלת בהיי-טק, מהמתרוצצות הרצוצות. בפעם הבאה כבר התגרשה ועזבה את העבודה. בזו שאחריה דיברנו על מצבה הכלכלי המלחיץ, על אילוצי הלייף סטייל של הסטטוס החדש ועל התמודדות עם סדרי עדיפויות בחיים.

"אני לא רוצה לעבוד קשה כל חיי, אלא להיות נוכחת עם עצמי ועם ילדי ולחיות את היעוד שלי בתשוקה"

ואז התחיל עידן של עיניים נוצצות: "לקחתי את עצמי בידיים", היא אומרת "החלטתי שאני מתאפסת. התחלתי ייעוץ מסודר ועשיתי חישוב כמה אני מכניסה, כמה אני מוציאה וכמה אני חוסכת. הבנתי שאת ההוצאות לא ניתן לצמצם לאפס אבל להכנסות אין שום גבול למעט המעצור שמפריע לי בראש להצמיח אותן. אם אני תלויה בעמל כפיי או במעסיק כזה או אחר כדי לייצר הכנסות – אני בבעיה. אני לא רוצה לעבוד קשה כל חיי, אלא להיות נוכחת עם עצמי ועם ילדי ולחיות את היעוד שלי בתשוקה". 

כידוע, חיים של אחרים עוברים לנו מהר והנה אני מתבוננת ביעל בקפיצות זמן שמאפשרות להבחין במסע שלה. היום היא עצמאית לגמרי, מלהטטת בין עבודה כדירקטור ניהול מוצרים בתחום הרפואה הדיגיטלית לניהול תיק מניות ובעלות על דירות בחו"ל. בהיותה דוגמה קלאסית של אישה שהיא "כמוני-כמוך", נפגשנו (הפעם לא במקרה) לשיחה על הדרך שעשתה. לא חשבה, לא חלמה, לא דיברה. עשתה.

"בסוף המטרה שלי היא לייצר כסף בשביל המהות כי אני אדם עצמאי. חשוב לי החופש וכסף הוא משאב"

"בסוף המטרה שלי היא לייצר כסף בשביל המהות כי אני אדם עצמאי", היא מפרטת, "חשוב לי החופש וכסף הוא משאב. כמו שאני אוכלת, עושה יוגה, משקיעה בילדים שלי – זה משאב ולכן אני מנהלת אותו. לאחרים זה נראה כאילו אני יודעת מה אני עושה, כאילו אני מבינה ואמיצה אבל תמיד יש לי פחד ואני מתייעצת המון ואוספת מידע שמחזיר אותי לסנטר שלי עם הבנה שגם אטעה, זו תהיה טעות מחושבת".

יעל נולדה להורים שחוויית העוני בילדותם הובילה להתנהלות כלכלית "מתקנת": "כדי למנוע מילדיהם את שנחסך מהם, הם פעלו באחריות מוגברת שנשענה על זרם תת קרקעי של דאגה וצימצום". היא מסבירה. באופן טבעי, אקלים כזה הוליד אצל יעל מודעות פיננסית (ואולי גם חושים?) לצד מעצורים שנובעים מתודעת חוסר. "הם לא רק חסכו וצמצמו אלא גם השקיעו בנדל"ן במהלך השנים ויצרו לעצמם ולילדיהם עוגן כלכלי איתן".

שלא תיטעו- יעל לא נשענת על העוגן הזה ופועלת כאילו אינו קיים. "השיח במשפחה על כסף תמיד היה מאוד פתוח. זה אף פעם לא היה נושא שפחדנו לדבר עליו. עבדתי בכל מה שיכלתי לעבוד בו: בייביסיטר, לקחת כלבים, להכין שייקים, ובמהלך הצבא וכסטודנטית אפילו ניקיתי 5 בתים בשבוע. אני חושבת שהייתי אחת החיילות העשירות בצה״ל ולמעשה,  אחרי הלימודים כשהגעתי לראשונה לעולם ההייטק כבר הייתי עם סכום כסף מאוד מאוד גדול שבעצם אפשר לי להתקיים לבד כי כבר חסכתי 150 אלף שקל, ככה התחלתי את דרכי בעולם. עברתי לגור בתל אביב, פעם ראשונה בחיי והבנתי שאני צריכה לנהל בית לבד, לשלם על כל הדברים האלה ואז אני בעצם מייצרת את האקסל הראשון שלי שבו אני מבינה איך אני חוסכת: הכנסות פחות הוצאות והמרווח הזה שנשאר לחיסכון, זה מה שאני חוסכת עד לנישואים בצורה מאוד מיושנת, פשוט שמתי את הכסף בפק״מ. היום אני מבינה שזו ממש טעות".

תהליך ההתפתחות שלה ספירלי ומשולב תודעה ועשייה, מה זה אומר בדיוק? היא מסבירה: "כל צעד מתחיל ב'ניקיון מנטלי' וממשיך בבירור כל הפרטים הנדרשים לצורך ביצוע המהלך הבא. כשצריך אני מתייעצת עם מומחים בתשלום או לחילופין עם אנשים קרובים שאפשר לדבר איתם בכנות ולומר שאני מפחדת. כשהתגרשתי מכרנו את הדירה המשותפת כך שעם חלק מהכסף קניתי דירה בנתניה. בשלב מסוים החלטתי לאזור אומץ, למנף את הדירה בנתניה ולהשקיע בנדל"ן בארה"ב. תכננתי להיות עם דירה אחת בסוף השנה הראשונה, בסוף מינפתי לארבעה נכסים שמייצרים הכנסה של 6000 ש"ח בחודש. נכס אחד נכשל כשלון עצום ואפילו נתקלתי בהונאה".

הבסיס היציב שבנתה לעצמה אפשר לה להתמודד גם עם ההפסד הזה. במקביל להמשך עבודה "רגילה" וחיים די מוקפדים מבחינה כלכלית ואנרגטית, היא מגדירה לעצמה יעד שנתי שאליו היא חותרת במסגרת האמצעים הקיימים, והנה השנה היא כבר השיגה את המטרה שסימנה לעוד חמש שנים (!). היא מפרטת איך היא עושה את זה: "לפני שאני מקבלת החלטה על השקעה אני אתחיל קודם בלטעום את החום של המים, לבדוק מה המסוגלות שלי וכשאני תופסת ידע ובטחון אני מתקדמת עם מה שמעניין אותי. לדוגמא: הגדרתי סכום של השקעה במטבעות דיגיטליים ואני לא מתכננת לגעת בו. אבל כדי לדעת איפה אני מרגישה טבעי אני צריכה לנסות גם את הגזרה הזו. יש לי תכנית חומש עד לגיל 65, כשבתוכנית הזאת אני יודעת בדיוק כמה אני צריכה כדי לחיות ולממש את החלומות שלי. אין שום חלום שמפוספס".

תהליך ההתפקחות המניב הבעיר בה תשוקה להדביק גם אחרות בתחושת החופש שנובעת מהידע, התובנות והעשייה. אך במקרה הזה המורה מוכנה והתלמידה לא מגיעה. יעל מתעקשת ש"כסף הוא א-מיני" ובכל זאת הכפפות שהיא זורקות נשארות על הרצפה. "יש בערך 5% מהאוכלוסייה שאפשר לקיים איתן שיח כנה על כסף, מבלי להרגיש לא בנוח- ואפשר לבחור אם להשתייך אליה או לא".

מוסר השכל: ההבדל בין חסכון להשקעה זהה להבדל בין התמכרות לגמילה. מה ההבדל? החלטה. רבות מאיתנו מבינות את חשיבות העצמאות הפיננסית ואפילו רוצות ממש להיות שם. א-ב-ל ה"אבל" כל כך מורכב ולעיתים אניגמטי שאין לנו אלא להתחיל במודעות, זו נקודת הפתיחה המבטיחה ביותר.

שירה לי דה-בר. צילום: נגה קרוננפלד

הכותבת מלווה בכירים וארגונים בתהליכי Growth ופיתוח עסקי-אישי, מנחת קבוצות ומרצה.

***

מדור המשקיעניות משמיע קול של נשים אקטיביות שעברו מחיסכון להשקעה, שלקחו אחריות על עתידן הכלכלי ושמוכנות לשתף את הדרך שעשו על מנת לעודד נשים נוספות להתפתחות פיננסית.
המדור נעשה בשיתוף פעולה עם פורום 'תשקיעי בעצמך' מבית ההשקעות IBI. מטרת הפורום להוות בית לנשים סקרניות פיננסית, לתת כלים, ידע ותמיכה בכל הנוגע לחופש בחירה מבוסס עצמאות פיננסית.