משפחה בהתבגרות

גיל ההתבגרות הוא תקופה לא פשוטה עבור הילדים והוריהם. מה עושים?

88 שיתופים | 132 צפיות

אם בעבר התחיל גיל ההתבגרות כשהילד או הילדה היו בערך בני 14 שנים, בדור הנוכחי גיל ההתבגרות מתחיל הרבה לפני כן. ילדים בני שמונה-תשע הינם "מתבגרים" קטנים, וגם אם עדיין אינם מפותחים מספיק מבחינה גופנית, שפע הגירויים של העולם המודרני הופך אותם למתבגרים טרם זמנם. אלא שגם ההתפתחות הגופנית כיום מתחילה מוקדם יותר. אם בעבר התפתחות ניצני שדיים אצל ילדות ושיעור אצל ילדים התחילו בסביבות גיל 14-12 שנים, היום מתרחשת התפתחות זו כבר בגיל 10.

"ילדים בגיל 8 עד 12, שבעבר נתפסו כשייכים לגיל הילדות באופן מוחלט, נראים ומתנהגים היום כמתבגרים לכל דבר", אומרת הפסיכותרפיסטית רות כהן, ומציינת כי הסיבות לכך לא לחלוטין ברורות. "ישנם מחקרים שקושרים את העלייה הממוצעת במשקל הגוף של ילדים עם ההתבגרות המוקדמת", היא אומרת. "מחקרים אחרים מדברים על השפעות סביבתיות שונות, כגון מזהמים שונים במזון ובאוויר".

להתבגרות המוקדמת יש השלכות לא פשוטות לילדים ולהורים כאחד. "מצד אחד, ניתן למצוא יותר ויותר בני (ובעיקר בנות) 9 ו-10 אשר נראים כמתבגרים לכל דבר, אך מבחינה רגשית הם עדיין לא בשלים להתמודד עם תגובות הסביבה, בין אם מדובר בתשומת לב מינית ובין אם מדובר בדרישה להתנהגות בוגרת יותר שמתאימה אולי למראה המפותח, אך לא לגיל ולמקום ההתפתחותי שבו הם נמצאים", אומרת כהן.



ילדים בני 8 עד 12 מתמודדים היום עם סוגיות סבוכות של זהות וערך עצמי, הם ניזונים מפידבק חברתי כדי להבין את העולם ואת מקומם בו

ילדים בני 8 עד 12 מתמודדים היום עם סוגיות סבוכות של זהות וערך עצמי, הם ניזונים מפידבק חברתי כדי להבין את העולם ואת מקומם בו

"מצד שני, גם ילדים צעירים שלא נראים כבני עשרה מבחינה פיזית, לא פעם מתנהגים ככאלה. ילדים בני 8 עד 12 מתמודדים היום עם סוגיות סבוכות של זהות וערך עצמי, הם ניזונים מפידבק חברתי כדי להבין את העולם ואת מקומם בו, ואם חשבנו שזה עסק לא פשוט עבור בני 15, אפשר רק לדמיין כמה זה קשה לילד בן 9".

סימני זיהוי פיזיים

את תקופת ההתבגרות מאפיינים שינויים בכמה תחומים: גופניים, רגשיים, ומשפחתיים-חברתיים. ילדים בגיל זה אינם קבוצה אחידה והומוגנית, משום שתחילת השינויים הגופניים וקצב הופעתם נקבעים על ידי גורמים שונים: רקע משפחתי גנטי, תזונה ומצב הבריאות הכללי של הילד או הילדה. אולם מכיוון שטווח הגילים המתייחס למושג "גיל התבגרות" התרחב בשנים האחרונות, הורים רבים מתקשים לזהות האם הילד או הילדה שלהם כבר נכנסו לתקופת ההתבגרות או לא.

ענת זפרני, מרצה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים, מתארת את גיל ההתבגרות כתקופה שבה היוצרות בבית מתהפכות והחוקים משתנים. "היום אנחנו קוראים לזה 'משפחה בהתבגרות'. הילדים עסוקים בעשיית 'דווקא', מורדים ומתנגדים לכל הדברים שנתפסים בעיני ההורים כבעלי ערך", היא אומרת.

לדבריה, חשוב לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. "המלחמה של המתבגרים היא עניין חיוני, כיוון שתפקידה לסייע להם לבנות לעצמם עולם חדש ושונה. לכן, חשוב שההורה יפתח ערוץ תקשורת עם המתבגר וינסה להכיר את הבוגר שצומח מהילד".
את תחילת ההתבגרות מאפיינים סימני זיהוי פיזיים. אצל הבנות מתחילים להופיע ניצני שדיים ובהמשך הווסת, ואילו אצל הבנים מופיעים חותמת שפם וקרי לילה.

זפרני מציינת בנושא זה כי למרות המודרניזציה, בנות רבות לא יודעות מהי וסת. "בערבים שאני מעבירה לאמהות ובנות בנושא גיל ההתבגרות, אני נדהמת לגלות שלרבות מהן אין כלל מושג מהו וסת ואלה ששמעו על המושג מלאות באינפורמציה שגויה. כשאני מבררת האם יש למישהי מהן ספר בנושא, למעט אחת או שתיים כולן משיבות בשלילה".

ממה חוששות הנערות?

"דם מתקשר אצלנו עם פציעה, עם כאבים, ובנות רבות מפחדות מכאב. חשוב להסביר להן שהמחזור החודשי מעיד על בריאות. צריך לשנות את ההקשר הזה בין דם לכאב ועם זאת להסביר להן שלעתים הווסת מלווה בכאבים בעיקר באזור הבטן והגב, שהם תוצאה של שינויים הורמונליים. כשיודעים את הסיבה, נלחצים פחות".



"המלחמה של המתבגרים היא עניין חיוני, כיוון שתפקידה לסייע להם לבנות לעצמם עולם חדש ושונה. לכן, חשוב שההורה יפתח ערוץ תקשורת עם המתבגר

זפרני ממליצה לאמהות לבנות שלא להתעלם מהנושא וכבר בכיתה ד' או ה' לדבר עם הילדה ולהסביר לה מהו הווסת ואיך מתרחש התהליך. "צריך לדבר בנועם, לא באיום", היא מסבירה. "למשל, להבהיר לילדה שהיא גדלה, שהגוף שלה מתחיל להראות סימני התבגרות, שיש תופעה שנקראת 'מחזור חודשי', ובה פעם בחודש יש דימום מאיבר המין שנמשך כמה ימים. חשוב להקפיד לענות רק על שאלות שעולות במהלך השיחה. אם הילדה נכנסת ללחץ או מתחילה לבכות, אל תלגלגו ואל תצחקו. אפשרו לה להפנים ולעבד את המידע".

עם בנים, אומרת זפרני, כדאי לדבר על צמיחת שיער הגוף. "לא תמיד השיער צומח במקביל בכל הגוף. ישנם בנים שקודם צומח להם שיער ברגליים ורק אחר כך באיברי המין. חשוב גם לדבר איתם על קרי לילה ולהסביר שזוהי הדרך של הטבע להגדיר פוריות תקינה".

אם המתבגרים מסרבים לשתף פעולה, זפרני ממליצה לתת להם ספר עם תשובות והסברים, ובמקביל להזהיר אותם מפני חיפוש אחר תשובות במקורות מפוקפקים כמו אתרי סקס, צ'טים באינטרנט או שיחות עם "בוגרים" בני 17, שמספרים על הפנטזיות שלהם כאילו התרחשו באמת.

מה עושים באמת אם הילד מסתגר בחדר בטריקת דלת? ניגשים אליו, מתעלמים?
"ההמלצה שלי היא להמתין. זה יכול לקחת דקות ספורות או שעה ארוכה, אבל בסופו של דבר הילד ייצא מהחדר וישאל אם יש משהו לאכול, כאילו לא התרחשה קודם סופת טורנדו".
את השיחות עם המתבגרים כדאי לשמור לרגעים שבהם הם שרויים במצב רוח טוב.

מתבגרים באינטרנט

בריינפופ», הוא מיזם אינטרנט אמריקאי שהגיע ארצה בשנת
2005. מייסד האתר הוא הרופא הישראלי ד"ר אברהם כדר, ששם לעצמו מטרה להבהיר לילדים בצורה פשוטה ומוחשית מושגים מעולם המדע, הטכנולוגיה והתרבות. האתר שהקים מסביר לילדים את העולם המורכב שסביבם באמצעות סרטוני אנימציה קצרים שממחישים ומפשטים תהליכים ומנגנונים מורכבים.
באתר קיימת גם מערכת אינטראקטיבית, שבאמצעותה ילדים יכולים להפנות שאלות לתום ולמובי, גיבורי הסרטונים המצוירים. על השאלות עונה צוות של שלושה סטודנטים שלומדים מקצועות כמו רפואה, פיזיקה ומדעי המוח, ולעזרתם עומד גם הצוות הפדגוגי של האתר המסייע להם במידת הצורך.

"המתבגרים זקוקים מאוד לתקשורת, אבל לא יודעים כיצד יוצרים אותה. כאן מתחיל תפקידם של ההורים ליזום שיחות או לחשוב על דרכים יצירתיות כדי לגרום להם לשתף פעולה. אפשר לצאת להליכה משותפת, לערוך יחד לקניות, לצפות בתכנית טלוויזיה אהובה ולדבר תוך כדי ביצוע הפעילות או בסיומה. מאוד קל להתרחק מהמתבגר כשהוא עצמאי ומסתגר בחדר, אלא שמצב זה עלול לגבות מחיר יקר בתקשורת שלכם אתו. התעלמות תוביל לכך שהילד יראה בכם רק מקור לכסף או נהגים שתפקידם להסיע אותו ממקום למקום".

בלגן בחדר ובנפש

מקור בלתי נדלה למריבות בין הורים לילדיהם המתבגרים הוא סוגיית החדר. "החדר הוא הטריטוריה של המתבגר", פוסקת זפרני ומציינת כי לתופעה של חדר מבולגן אצל מתבגרים יש סיבה. ולא, זה לא כדי לגרום להורים התקף לב. "המתבגר עובר כל כך הרבה שינויים: הגוף שלו, הנפש, החברים, השכל שמתחדד", מסבירה זפרני. "הוא מרגיש חוסר שליטה והחדר הפרטי הוא תרגום חיצוני לכאוס הפנימי שמתרחש בתוכו.

"לכן לא צריך ללחוץ עליו לסדר את החדר, אלא להרפות. אפשר לסכם אתו שפעם בשבוע מנקים את החדר ובשאר הימים הוא יעשה במקום כרצונו. אתם, ההורים, תסגרו את החדר ותתעלמו. אגב, כדאי לדעת שמחקרים הראו כי מתבגרים שהוריהם כפו עליהם סדר, התפרעו יותר מחוץ לבית עד כדי הידרדרות לשימוש בסמים או עשיית מעשים קיצוניים. לכן, דווקא כשמרפים מהם, הם עשויים לשתף פעולה".

גם סגנון הלבוש שמתבגרים רבים מאמצים לעצמם, עשוי לעורר בהורים פלצות: שיער צבוע, פירסינג באיברים שונים בגוף, קעקועים ושאר סימנים חיצוניים–קיצוניים, לא מותירים את ההורים אדישים. זפרני: "השינויים הללו נובעים מכך שמתבגרים חווים שינויים. הזהות שלהם, שהייתה ברורה ומוכרת, הופכת למשהו אחר. אופן הלבוש שלהם, הקעקועים, הפירסינג הם הדרך שלהם להגדיר את עצמם קצת אחרת ולשייך את עצמם לקבוצה משלהם: 'אני לא כמו האחים הקטנים שלי, אני לא כמו הזקנים האלה שהם ההורים שלי. אני אחר'".

בלי מאבקי כוח

החדשות הטובות הן שגיל ההתבגרות חולף. החדשות הרעות הן שעד שזה קורה עוברות מספר שנים שבמהלכן סביר להניח שתמצאו את עצמכם מורטים את שיער ראשכם בייאוש. זפרני מסבירה שכדי לעבור את התקופה הזו עם מינימום זעזועים ומשברים, רצוי להימנע מאיומים ומאבקי כוחות עם המתבגרים. "ברוב המקרים זה לא נגמר טוב", היא מזהירה.

האם זה בכלל אפשרי?

"ראשית", אומרת זפרני, "רצוי לנטרל עלבון וכעס. חשוב להבין ששום דבר ממה שהמתבגרים עושים לא מכוון נגד ההורים. עדיף להימנע ממשפט כמו: 'תראה איך שאתה נראה', כאשר הוא חוזר מהמספרה עם תספורת מטורפת לטעמכם, כי לדעתו של המתבגר הוא נראה פשוט נפלא. גם משפט כמו: 'לך לחדר שלך', לא מתאים בסיטואציה הזו. הרי לא מדובר בילדים קטנים".



מקור בלתי נדלה למריבות בין הורים לילדיהם המתבגרים הוא סוגיית החדר.

מקור בלתי נדלה למריבות בין הורים לילדיהם המתבגרים הוא סוגיית החדר. "החדר הוא הטריטוריה של המתבגר"

זפרני מציינת כי רצוי שהורים לא יעליבו את ילדיהם. "זה עלול להעלות אצל המתבגר רגשות שליליים, ומכיוון שבגילים הללו יש להם יכולת ויכוח עזה, אתם עלולים להוביל את עצמכם למאבק שבו כולם נפגעים. לכן, אם הילד שלכם חוזר הביתה עם תסרוקת שלא מוצאת חן בעיניכם, אפשר להגיד לו שהתסרוקת מעניינת, אבל בעיניכם היא פחות יפה מהתסרוקת הקודמת. ואם הוא מתעקש לעשות קעקוע בניגוד לרצונכם, נסו להבהיר לו שקעקוע לא יורד בכביסה ושכדאי שימתין כמה שנים לפני שיבצע זאת. אין טעם להיכנס לעימותים, כיוון שברוב המקרים המתבגר יתעקש לקיים ולממש את רצונותיו בניגוד לדעתכם. במקום עימותים וויכוחים, העדיפו הסכמי פשרה".

רות כהן מבקשת להזהיר מפני התנהגות קיצונית שעשויה להוות סימן למצוקה. "שימו לב לילד או ילדה המבטאים מיניות מופגנת ובוטה (בלבוש, בדיבור או בשפת גוף), למצבי רוח המשתנים בקיצוניות רבה ומלווים בהתפרצויות זעם או בכי, או למצב שבו הילד או הילדה נראים מבודדים, מאבדים עניין בתחומים שהסבו להם הנאה בעבר ואין תחומים חדשים אשר תופסים את מקומם. כאשר ילד/ה עסוקים מאוד במראם החיצוני, ועיסוק זה כולל ביקורת עצמית קשה ועקבית (ולא סתם מצב רוח חולף), כאשר מופיעים שינויים משמעותיים בדפוסי השינה ו/או האכילה, במצבים כאלה, ובכל מקרה של ספק, אפשר וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע".

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה