חרדית לשעבר, ביסקסואלית בהווה והגרסה היהודית של הקרדשיאנס

זוהי לא הפעם הראשונה שמרים הארט בת ה-23 נוחתת בארץ במסגרת פרויקט ״תגלית״, כיאה לצעירה יהודייה-אמריקאית בגילה. ובכל זאת, בפרובינציה הישראלית הקטנה שלנו, זה לא עניין של מה בכך כשכוכבת עולה בשמי אמריקה (״חיי מהלכה למעשה״, נטפליקס) מחליטה לעזוב הכל ולעלות על מטוס למקום הכי רותח במזרח התיכון – ועוד רק כדי להדריך קבוצת תיירים צעירים שנמצאים על הסקאלה בין חופשת קיץ על הים לבוסט של חיזוק הקשר עם התפוצות.

>> כריסטינה שרה שים: "אלוהים שמר עליי למרות שלא הייתי יהודייה"

זה גם לא עניין של מה בכך, כשהארט ואני משוחחות על ישראל, יהדות ומה שביניהן, שעות ספורות לפני כניסת הצום של ט׳ באב, בשנה שבה גם החילוניות שבינינו מתקשות להתעלם מהסימבוליות האופפת אותו בשנה האחרונה. אז מה קורה כשהמציאות הישראלית טופחת על האידיליה האמריקאית? תתפלאו, אבל זו לא התחלה של בדיחה.

לפני הכל, איך את מתמודדת עם הלחות של יולי-אוגוסט?
״אני ליטרלי מתה על זה. אני יודעת שזה מוזר, אבל באמת שבכל פעם שאני יוצאת מהבית ומרגישה את הלחות, אני סופר מזיעה וקשה לי לנשום – זה מרגיש מדהים. ולא, אני לא יודעת להסביר למה״.

"בחוויה שלי באמריקה, בעיקר בקליפורניה, הרגשתי שלהיות יהודייה זה לא מגניב. אני ממש זוכרת אנשים בבית הספר אומרים דברים שגרמו לי לפחד או להרגיש לא בנוח"

נחתת בישראל באחת התקופות הכי מורכבות בהיסטוריה הפוליטית והחברתית שלה.
״אני יודעת, אבל זה מרגיש כאילו אנחנו קצת מחוץ לכל הסכסוכים הפנימיים. ועדיין, אני לא מתעלמת מזה שעולות שאלות גם בתוך הקבוצה וגם ברשתות החברתיות שלי, בעיקר על הסכסוך ישראלי-פלסטיני. בפעם הקודמת שהייתי כאן איבדתי אלפי עוקבים וקיבלתי הרבה שנאה. אבל כדמות ציבורית בכלל וכיהודייה בפרט, אני מקבלת המון שאלות על ישראל כל הזמן״.

איזה שאלות?
״רוצים לדעת מה דעתי על הפוליטיקה כאן ועל הממשלה וכאלה. בהתחלה הייתי מאוד מתוסכלת. הבנתי שבגלל שאני יהודייה, אז מצפים ממני לגבש דעות על מדינה רחוקה ממני שנמצאת במזרח התיכון. אבל כמו שלסינים שגרים באמריקה יש דעות על מה שקורה בסין למרות שהיא רחוקה מהם, החלטתי שזאת הזדמנות לחנך את עצמי וללמוד. חלק מהעניין זה גם להגיע לכאן, לשוחח עם אנשים מכל הסוגים ולהבין מה קורה פה כדי להצליח לדבר על זה כמו שצריך״.

אבל ״תגלית״ הוא פרוייקט שמאוד מחויב לנרטיב הישראלי.
״תראי, אי אפשר להתחמק מהעיסוק הפוליטי שמתרחש פה. ועדיין, אני מרגישה שמעודדים אותי לפגוש צעירים ישראלים ופלסטינים ואנשים מכל הקשת הפוליטית, כדי לקבל כמה שיותר נקודות מבט וללמוד על הסכסוך הזה״.

יצא לך כבר להיקלע לחסימות כבישים בתל אביב או ירושלים?
״כן, ובכנות, גרתי הרבה זמן בסן פרנסיסקו, והפגנות ומחאות הן דבר מאוד נורמלי. לפני כמה ימים חזרתי הביתה ברגל מהמשרד והלכתי דרך הפגנה הביתה. זה לא מוזר וזה לא מפחיד. אנשים שנלחמים על מה שחשוב להם בדרך של שלום, וזה מה שמשנה״.

כפי שכבר הבחנתן, הארט בת ה-23 היא צעירה אידיאליסטית שנכנסה לחיינו בסדרת הדוקו-ריאליטי של נטפליקס, שנעה על התפר שבין חיי שמרנות לבין העולם המודרני ועוקבת אחרי אמה, ג׳וליה הארט, חרדית לשעבר שחזרה בשאלה והפכה למנכ״לית של עלית, אחת מסוכנות הדוגמנות המובילות בארצות הברית. בשונה מאמה, הארט הצעירה ויתרה על העיסוק באופנה וביוטי והפכה לאשת היי-טק צעירה ומבטיחה.

>> נעמי רובין הוטרדה מינית בתעשיית המוזיקה. היום היא שומרת נגיעה

בימים אלו, חשבון האינסטגרם שלה מונה כ-285 אלף עוקבות ועוקבים והיא ממש לא מתכוונת לדחוף לכן קוד קופון בסטורי, למרות שזה די מפתה. כשהיא לא עוסקת בתכנות ופיתוח אפליקציות, היא מוכרת ויברטורים, מדברת על כסף, הפלות ואוננות. אבל עוד נגיע לזה.

מה ידעת על ישראל לפני שחזרת בשאלה?
״האמת שגדלתי בקהילה שהיא לא אנטי-ישראלית, בהשוואה לקהילות חרדיות אולטרה אורתודוקסיות. אבא שלי סיפר לי על ישראל, הוא גם היה כאן בטיול בשנות ה-70 כשהיה בן חמש עם המשפחה שלו. הם זכו בלוטו, דרך אגב. בכל מקרה, הוא סיפר לי שהוא מאוד נהנה בישראל וזו אחת מהסיבות שגרמו לי להתעניין ולבוא לכאן״.

"אם אימא שלי לא הייתה שולפת אותי מהקהילה שלי, כנראה שכבר הייתי אימא לשניים בדיוק כמו כל החברות שלי, מתחתנת עם גבר ובהחלט לא יכולה לחקור את המיניות שלי ולהזדהות כלסבית או ביסקסואלית"

זה הסיבוב השני שלך בישראל. את כבר יודעת להגיד מה את הכי אוהבת פה?
״את תל אביב. זו העיר האהובה עליי, כי היא מייצגת כל כך הרבה אספקטים בזהות שלי. הכל פה ברור, הכל פה נוגע. יש כאן המון אנשי הייטק וקווירים וגם מזג אוויר מדהים, וכיף להיות פה יהודייה. בתל אביב אני יכולה להיות כל החלקים בזהות שלי ואני כל כך נהנית פה. בכל רגע אני מכירה אנשים, יוצרת קשרים ומקדמת את התוכניות העסקיות שלי. אני ממש מודה על ההזדמנות לחזור לפה״.

זה מרגיש אחרת להיות יהודייה בישראל?
״זה מאוד שונה. בחוויה שלי באמריקה, בעיקר בקליפורניה, הרגשתי שלהיות יהודייה זה לא מגניב. אני ממש זוכרת אנשים בבית הספר אומרים דברים שגרמו לי לפחד או להרגיש לא בנוח. גם כשלמדתי בסטנפורד, לקח לי זמן למצוא את האנשים שלי וגילינו שאנחנו מאוד נבוכים לומר שאני יהודים ברבים״.

עד כדי כך?
״תראי, גם המעבר לעולם החילוני גרם לי לתהות מה זה אומר להיות יהודייה בארצות הברית, כי העולם החילוני שלנו שונה בהשוואה לישראל. פה לא צריך להיות דתי בשביל להרגיש את זה. זו פשוט הנורמה, זו לא זהות שצריך להצהיר הצהרות לגביה. יש פה ארוחת שישי ויש חופשות חג ואין דרך אחת לחיות את החיים. זו גם הסיבה שבישראל זה מרגיש נוח להביא את הזהות שלי. אני אוהבת את זה״.

מרים הארט | צילום: באדיבות המצולמת

בקולג׳ שלך מצאת את עצמך במצבים שסיכנו אותך?
״לא ממש ברמה של פעילות אקטיבית כלפיי, אבל בהחלט היו כמה תקריות אנטישמיות בסגנון של צלבי קרס שצוירו על קירות או סמלים שנקרעו״.

>> הפתרון לרבנות: להתחתן עם אישה

נשמע שיש לך מחשבות על עלייה.
״עדיין לא, אבל אני בהחלט חושבת על לעבוד בישראל לתקופה של כמה חודשים. רק קודם כל אני צריכה לעבוד על העברית שלי. אז כן, אני לא פוסלת״.

"עם היציאה בשאלה איבדתי המון חברים. חלק נשארו, כשברור שיש להם גישה אחרת לחיים. ועדיין, הם סקרנים והם רוצים לדעת מה הטעם של שרימפס ואיך לסביות עושות סקס"

בפודקאסט שלך את מדברת על מיניות, אוננות והפלות. מה החברות הדתיות שלך חושבות על זה?
״האמת שזה נורא יפה. כלומר, ברור שעם היציאה בשאלה איבדתי המון חברים בדרך, אבל יש גם כמה שנשארו. והחלטנו שהדרך הכי טובה היא פשוט להסכים שלא להסכים, כשברור שיש להם גישה אחרת לחיים. ועדיין, הם סקרנים והם רוצים לדעת מה הטעם של שרימפס ואיך לסביות עושות סקס, ובאותה מידה אני מדברת איתם על שידוכים ומאחלת להם מזל טוב על הילד השלישי. אנחנו אוהבים אחד את השני ומשאירים את השיפוטיות בצד״.

ובכל זאת, נולדת אל תוך עולם האופנה ו-285k עוקבים זו אחלה דרך להתפרנס ממנו. למה ויתרת על התענוג הזה?
״יש לי הרבה מזל שקיבלתי את ההזדמנות והפלטורמה לדבר על נושאים שמעניינים אותי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לבזבז את הספוט הזה רק בדיבורים על התוכנית או למכור לכולם אשליה שהחיים שלי יפים. אני פמיניסטית, אני רוצה לדבר על הכלה וגיוון ושוויון, ואני רוצה להעצים נשים. אני רוצה לדבר איתן על המיניות שלהן ועל פוליטיקה ועל פילוסופיה. ונכון, זה פחות רווחי ואני צריכה להתמודד עם המון תגובות נאצה מכל מיני אנשים. אבל אם להיות כנה, זה כל כך לא מעניין אותי״.

מרים הארט | צילום: באדיבות המצולמת

זו גם הסיבה שהתרחבת מהרשת לפודקאסט?
״האמת היא שבזמן התוכנית לא הייתי אפילו ברשתות החברתיות, והעיסוק ביצירת תוכן לא היה מאוד טבעי לי. אני לא המשפיענית הקלאסית שנהנית מזה. באמת ובתמים, רק רציתי לקדם מסרים של העצמה נשית וזו בגדול הסיבה שנכנסתי לזה. באינסטגרם לא תמיד יש מקום לנהל בו דיונים על נושאים שחשובים לי, וגם סרטון של 30 שניות בטיקטוק לא באמת מספיק״.

על מה אתן מדברות שם?
״על כל מיני דברים – החל מלמה חשוב לא לזייף אורגזמה ועד שיחות סופר מרתקות עם פוליטיקאיות מכל העולם על אנטישמיות או הפלות. אני מארחת גם מטפלות מיניות ויועצות פיננסיות, ובעיקר נשים ואנשים שיש להם מה להגיד כדי להעצים אותנו״.

"כשהייתי קטנה אח שלי קיבל מחשב לבר מצווה והדיל בינינו היה שאני עושה לו את שיעורי הבית בתמורה לשעות משחק מול המחשב. באותה תקופה לא ידעתי מה זה תכנות כי הייתי עדיין בתוך הקהילה החרדית"

הפלות הן נושא בוער בשיח האמריקאי. איזה תגובות את מקבלת מהעוקבים שלך על זה?
״התגובות מאוד מעורבות, אבל ההתמודדות היא חלק מהתפקיד שלי כמשפיענית, ולמען האמת, מבחינתי אין פרסום שלילי כל עוד מתעסקים בתוכן שלי. אני לא מודאגת כי יש לי בסיס חזק, אני לא נותנת לשנאה להגיע אליי ואני לא מודדת הצלחה לפי כמות תגובות או לייקים. כל עוד אני יודעת שהשפעתי על אישה אחת בצורה חיובית, זה משאיר אותי על הקרקע ושומר עליי מכל השליליות שמגיעה אליי״.

כאישה ליברלית וביסקסואלית, יש לך חששות לגבי העתיד שלך?
״אני די אופטימית ואפשר להגיד שאני שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה. הרי אין לא אפשרות אחרת. אני לא יכולה להעמיד פנים שאני מישהי שהיא לא אני. אין לי ברירה, אלא פשוט להמשיך להיות ולעשות הכל כדי לחיות בעולם שבו אוכל להתהלך עם הזהות שלי בביטחון ובקבלה״.

מרים הארט עם אימה ואחותה | צילום: באדיבות המצולמת

נחזור רגע לסטנפורד. מעטים הסטודנטים שמצליחים להתקבל ואת גם הפכת למרצה בגיל 19.
״לימדתי כיתה במחלקת מדעי המחשב והתמקדתי בכל מה שקשור לפיתוח ומציאות מדומה. הייתה לי הזכות לעמוד בראש כיתה בינתחומית עם אנשים שמגיעים מכל עולמות ההנדסה, אנשי תוכן ומעצבים, ויצרנו פרוייקטים יחד״.

זה מאוד יהודי מצדך להיות מהנדסת.
״לא תכננתי להיכנס לזה, אבל כשהייתי קטנה אח שלי קיבל מחשב לבר מצווה והדיל בינינו היה שאני עושה לו את שיעורי הבית בתמורה לשעות משחק מול המחשב. מהר מאוד הבנתי שאני נהנית ללמד את עצמי דברים דרך סרטונים ביוטיוב, ובעיקר הלהיבה אותי האפשרות שאני יכולה להקליד דברים ולגרום להם לקרות. באותה תקופה לא ידעתי מה זה תכנות כי הייתי עדיין בתוך הקהילה החרדית, אבל צפיתי בכמה סרטונים ביוטיוב, עקבתי, למדתי איך עושים אפליקציות ופתאום הבנתי שזה נורא מגניב ושבא לי לעשות עוד מזה״.

על מה את עובדת עכשיו?
״אני עובדת עם סוכנות לפיתוח אפליקציות וכרגע אני לא יכולה להגיד הרבה, אבל אני כן אגיד שיש אפליקציה מאוד מגניבה ופמיניסטית שתהיה כמו מועדון סגור לנשים. סורי, זה כל מה שאני יכולה לספר״.

הגעת ללא מעט הישגים מטורפים בתור אישה צעירה. יוצא לך לחשוב על החיים שהיו יכולים להיות לך אם היית נשארת בקהילה שגדלת בה?
״כן, וזה די מטורף. אני משוכנעת שאם אימא שלי לא הייתה חושפת אותי לעולם ושולפת אותי מהקהילה שלי, כנראה שכבר הייתי אימא לשניים בדיוק כמו כל החברות שלי, מתחתנת עם גבר ובהחלט לא יכולה לחקור את המיניות שלי ולהזדהות כלסבית או ביסקסואלית. וכן, זה היה נורא. אבל האמת היא, שאני תמיד אהיה חלק מהקהילה הזו״.

דרך אימא שלך גם קיבלת הזדמנות לחשוף את החיים הפרטיים שלך מול כל העולם.
״חשבתי על השתתפות בתוכנית במשך הרבה זמן, ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לקחת חלק ולהפוך לדמות ציבורית. אבל כשדיברתי עם אנשים בגילי, הבנתי שזה מחיר שאני מוכנה לשלם. ידעתי שזה יגיע עם קשיים ומורכבויות, אבל גם ידעתי שאוכל לייצג נשים שעובדות בעולם ההייטק, נשים יהודיות ונשים קוויריות – ולדבר על על נושאים שנויים במחלוקת שאף אחד לא מדבר עליהם״.

התוכנית השפיעה גם על הדינמיקה המשפחתית?
״אנחנו ב-100% הרבה יותר מחוברים אחד לשני. כאילו, עברנו את כל התהליך הזה ביחד, עברנו את אותם דברים וזה משהו שמאוד קירב אותנו. יש לי הרבה מזל לעבור את זה איתם יחד״.