יום הזיכרון: איך מדברים עם ילדים על תכנים קשים?

צילום מסך מהסרט "העד"
צילום מסך מהסרט "העד"

ילדינו חשופים לתכנים קיצוניים וסיפורים עצובים במשדרי יום הזיכרון, כך תעזרו להם להתמודד עם התמונות הקשות

88 שיתופים | 132 צפיות

המתח ברצועת עזה והימים הקשים שעברו על תושבי הדרום, הביאו את גופי התקשורת לעבוד שעות נוספות ולעדכן בתדירות גבוהה את ההתפתחויות בגזרה, לצד תמונות ודיווחים קשים על אבידות בנפש וברכוש שהציפו את הרשתות החברתיות. יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה מציף גם הוא עדויות מצמררות וסיפורים קשים. ילדים הנחשפים לתכנים האלו יכולים מאוד להיבהל ולהיכנס למצבי חרדה. כדי לעזור לילדינו לעבד את המידע מבלי להיכנס לפאניקה, פנינו לכמה מומחים שהסבירו לנו בדיוק איך לעשות את זה נכון.

טכניקות להתגבר על הפחד

"אפשר ללמד את הילד טכניקות להתגבר כמו הרפיה – למלא את הבטן כמו בלון בשלוש נשימות עמוקות ואז להוציא את כל האוויר וגם את כל התחושות הלא נעימות, הלחץ והכאב", מציע ד"ר טבעון. "כשלוקחים נשימה נוספת אוספים אנרגיה חיובית ואיתה רק דברים טובים ומשמחים".

"אפשר להציע לילד לאסוף לתוך אגרוף ביד את כל הפחד ובבת אחת לשחרר הכל. ישנם ילדים שיש להם 'חפץ מעבר', ואפשר להציע להם שבכל פעם שהם נזכרים במשהו לא נעים והם זקוקים לאמא או אבא, הם יוציאו את החפץ הזה ויחשבו על דברים טובים. אפשר לענוד על היד רצועה / צמיד בצבע שהילד אוהב ושיכול בכל פעם להעניק לו רוגע וביטחון".

יש נושאים קשים שילדים נחשפים אליהם כחלק מהשגרה, כמו יום השואה וימי הזיכרון המצוינים מדי שנה בגני הילדים ובבתי הספר. עד כמה חשוב שהם ילמדו את הנושא לעומק? מה חשוב שהילדים לא ישמעו או ייחשפו אליו?
"ביום השואה ובימי זיכרון אמצעי התקשורת מציפים במידע ובחומרים רבים שאפילו למבוגרים לא קל לצפות בהם ולעכל אותם. להורים יש תפקיד חשוב כמתווכים בין הילד למבול המידע ולחשיפה לתכנים אלו. הורה צריך להיות רגיש לרמת ההצפה של הנושא ולבחור את המינון המתאים לילד, לפי גילו, לצרוך ולשמוע על הנושאים הללו".

"ישנם ילדים רגישים מאוד שיום השואה ויום הזיכרון עוברים עליהם בצורה קשה והם מקשרים אותם לדברים לא קלים. ילדה שטופלה אצלי ראתה בטקס יום השואה בבית הספר סרט שמאוד לא התאים לגילה, שבו ראו גופות וילדים מורעבים, והיא עברה חוויה קשה ויצאה באמצע הסרט להקיא כי התמונות היו קשות מדי עבורה. לכן, צריך להתאים את סוג התוכן והחומרים שאליהם הילדים נחשפים לרמת הבנתם, המשתנה ככל שהגיל עולה".

"ההורים והמורים חייבים להיות מודעים לכך ולחשוף את הילדים במידה ובמינון נמוך כשהם צעירים. מוות מעורר בילדים חרדות ובעיקר הם פוחדים מפגיעה בהוריהם ומכך שיישארו לבדם", מסביר ד"ר טבעון.

"אפשר ללמד את הילד טכניקות להתגבר כמו הרפיה – למלא את הבטן כמו בלון בשלוש נשימות עמוקות ואז להוציא את כל האוויר וגם את כל התחושות הלא נעימות" | צילום: shutterstock
"אפשר ללמד את הילד טכניקות להתגבר כמו הרפיה – למלא את הבטן כמו בלון בשלוש נשימות עמוקות ואז להוציא את כל האוויר וגם את כל התחושות הלא נעימות" | צילום: shutterstock

ביטחון, חום ואהבה

רועי, תלמיד כיתה ב', נחשף באחרונה לידיעה בחדשות על זוג הורים שנהרג בתאונת דרכים קטלנית ושילדיהם נשארו יתומים. כמה ימים מאוחר יותר הוא שאל את אמו רחל, בצורה הכי רציונלית ומאופקת, מי ישמור עליו ועל אחיו אם אמא ואבא ייהרגו. אמו מספרת שהוא הפך חרד לבני המשפחה ואם הם מאחרים להגיע בכמה דקות הוא נלחץ ומתחיל להיכנס למחשבות קשות שאולי קרה להם משהו בדרך.

לילך (37) ואם לשלושה (3 ,6, 11) מספרת שהילדים שלה לא פעם נחשפו לחדשות "קשות" בטלוויזיה ורק כעבור מספר ימים הגיעו השאלות והפחדים. "הבן הבכור שלי הוא מטבעו ילד רגיש וחרד יותר והיו תקופות שבעקבות חשיפה לחדשות הוא הפך לילד דאגן, מפוחד והיה לו קושי לתפקד. הוא היה מתיישב לידי ושואל המון שאלות על מוות, ילדים יתומים, יחסי משפחה ועוד".

"הסיפורים הנוראיים שהוא נחשף אליהם בערוצי התקשורת, על הורים שהתעללו בילדיהם, עוררו אצלו סערת רגשות והוא לא היה רגוע. הוא שאל אותי איך זה יכול לקרות ומה יעשו להורים האלה? איך רואים שמישהו מתנהג לא יפה לילדיו ומה הילד יכול לעשות כדי שלא יקרה לו כלום?", מספרת לילך. "אם בעלי ואני התווכחנו על משהו בבית או הרמנו את הקול קצת מעבר לרגיל, ראיתי עליו שהוא במתח ולא טוב לו", היא מוסיפה. "צריך להיות מאוד רגישים ולנסות לקרוא את שפת הגוף וההתנהגות של כל ילד וילד, כדי לגונן ולעזור לו להתמודד עם המציאות הלא קלה שקיימת פה".

"הבן האמצעי שלי, לעומת זאת, לא מדבר בכלל על נושאים שמפחידים אותו, הוא מופנם וכנראה מדחיק ומעדיף לעבור הלאה כדי לא להתעסק עם נושאים שלא נעימים עבורו. פעם הוא אמר לי שהוא לא רוצה להתגייס לצבא כי מתים שם כל הזמן. כשהוא נחשף לנושאים מפחידים הוא רוצה את קִרבתי, מבקש להשאיר אור בחדר, מעדיף לבוא איתי לכל מקום ועוד. והילד הקטן יכול לשאול פתאום מה זה למות ולהגיד שהוא יהרוג את כל הרעים. אבל ההבנה שלו כמובן עדיין מוגבלת".

איך את נוהגת עם הילדים במצבים שתיארת?
"הסברתי לילדיי שהמקרים הללו של רצח, אלימות, תאונות ועוד הם נדירים מאוד ושזה קורה לעיתים רחוקות ולא בשגרה היומיומית שלנו. בנוסף, אמרתי שאנחנו משפחה שדואגת לשמור על עצמה: לנהוג בזהירות, לחגור חגורות בטיחות, לא לנסוע למקומות מסוכנים ועוד. חשוב לי להזכיר להם מדי יום כמה אני ואבא אוהבים אותם ותמיד נשמור עליהם ואחד על השני, בתקווה שהביטחון שלהם יעלה בזכות החום והאהבה שלנו".

אפשר ורצוי להוריד מהילדים שלנו את מינון החשיפה שלהם לתוכניות ולנושאים השייכים לעולם המבוגרים | צילום: shutterstock
אפשר ורצוי להוריד מהילדים שלנו את מינון החשיפה שלהם לתוכניות ולנושאים השייכים לעולם המבוגרים | צילום: shutterstock

לכבות ולהתנתק

דרך נוספת להתמודד עם חשיפת היתר ועודף המידע הקשה היא פשוט להתנתק מהטלפון ומהחדשות לכמה שעות. הניתוק הזה מה"אינפוזיה" היומיומית של החדשות הקשות בארץ גורם למעט שקט נפשי ומאפשר לראש להתנקות ממבול המידע שזורם אלינו באינטנסיביות רבה.

עושה רושם שאפשר ורצוי להוריד מהילדים שלנו את מינון החשיפה שלהם לתוכניות ולנושאים השייכים לעולם המבוגרים, ובעיקר לחדשות המדווחות מדי ערב וגורמות להם לא פעם לנדודי שינה. נכון שהם קולטים הכל מהסביבה ויודעים על מה שמתרחש סביבם, אבל כל עוד הדברים בשליטתנו ראוי שננסה עוד קצת להגן עליהם מפני ההכרה בכך שהעולם הוא לא בהכרח מקום נעים וטוב עבור כולם.

אחד התפקידים היותר חשובים של ההורה הוא היותו המתווך בין הילד לעולם הגדול (שלפעמים קורים בו דברים עצובים, מכאיבים ומזעזעים), והמסנן ("הפילטר") של הדברים המורכבים שקשה לילדים להכיל ולהתמודד איתם. הילדים שלנו סומכים עלינו שנעשה זאת בשבילם, ואנחנו, שרוצים יותר מכל להגן ולהעניק להם חיים מאושרים, מחויבים לעשות זאת עבורם, קשה ככל שזה עשוי להיות.