ישראל בידור: זאת לא פטריוטיות, זאת מסחטת לייקים מסוכנת

צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"
צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"

כבר שנים ש"ישראל בידור" מבלבל בין חנופה מוגזמת לסיקור אוהד. זה עובר כשמדובר בסלבס, אבל הדרישה לאהבת המולדת בכל מחיר אינה פטריוטיות, רק תאוות רייטינג שלגמרי יצאה משליטה

88 שיתופים | 132 צפיות

בהתחלה הייתה דואה ליפה, אחר כך הגיעו ג'יג'י ובלה, ואז הגיע הסרטון של ג'ון אוליבר. כאן כבר היינו חייבים לזקוף אוזניים. בכל זאת, לא מדובר בסטורי של 15 שניות. כאן כבר היה דיון ענייני, היו טענות, ובעיקר היה מונולוג סופר טרחני. אלוהים, 10 דקות מעולם לא הרגישו ארוכות יותר.

כי על פניו הסרטון של המגיש האמריקאי היה אמור להתקבל כאן בשעמום הישראלי הרגיל: קיתונות מימין, אהדה משמאל. אבל אם לשפוט לפי הדיבור ברשתות החברתיות, הפעם זה לא קרה. נדמה שגם אצל מי שבדרך כלל נוטים להסכים עם דבריו קפצה בראש המגננה האוטומטית של "מי-הוא-בכלל-שיטיף-לנו".

והאמת? זה נכון. הסרטון של אוליבר מעורר אנטגוניזם. לא בגלל שהוא צודק או לא, הרתיעה מתחילה עוד לפני הדיון הפוליטי עצמו. זו הפסקנות, טמבל. לכל אורך המונולוג לאוליבר טון אחד בלבד – צדקני, פסקני, יודע כל.

ובחיים האלה יש רק שני נושאים שכשמדברים עליהם בכזה ביטחון, בלי אף ספק בריא, כדאי להתחיל לחשוד – ואלה הם פוליטיקה ורגשות.

אני יודעת את זה כי הפסקנות של אוליבר כבר הייתה מוכרת לי. גרסת הספידים שלה הייתה סטורי אחד מתחת לאף שלי בחשבון האינסטגרם של "ישראל בידור". שעם למעלה ממיליון עוקבים, רובם הגדול בני נוער וילדים, מנסח באופן אירוני משהו מהו בידור בישראל 2021: תערובת של סלבס ורמטכ"לים, תמונות של ליהיא גרינר לצד אביב כוכבי, סטורי על הפרידה של דניס והדר אחרי סרטון מעזה, וקו מערכתי אחד של לאומנות שהתחפשה לאהבת המולדת, או בקיצור: תנו לצה"ל לייק, בפקודה!

צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"
צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"

זה מתחיל כבר בדרישה האוטומטית מכל סלב ישראלי להעלות פוסט תמיכה בלתי מסויג, בלתי מתפשר, ובעיקר בלתי

אם בימים של שגרה בידור נועד לעזור לנו לשכוח את צרות החיים, או במקרה של ישראל את המילה שמתחילה ב"כי" ונגמרת ב"בוש" ואסור לומר את שמה, ב"ישראל בידור" הימים הם תמיד ימי 'גוועלד, מלחמה'. בסבנטיז היו להקות צבאיות ואמנים שהתגייסו להעלות את המורל, ב"שומר החומות" יש משפיעני רשת ש"חייבים לנצל את כוחם" כדי להציג את הצד של ישראל בעולם. אה, כן, ויש רק צד אחד.
החיבה של "ישראל בידור" לשילוב בין לאומנות חסרת גבולות לטראש חסר בושה לא התחילה היום, אבל נדמה שעם כל הסלמה במצב הביטחוני הם מגיעים לשיא חדש, וגם הפעם הם גייסו את עצמם למערך המילואים של דובר צה"ל בלי שאף אחד ביקש, כי HASBARA היא עדיין מילת הקסם אצל רבים כל כך. אפשר אולי לתהות כי במצב בו הפעולות שלך דורשות הסבר כל כך מקיף ונרחב – לא ההסברים הם הבעיה, אלא דבר מה אחר. אבל נו, האינסטגרם הוא לא מקום לתהיות. אלה הם חוקי הז'אנר וזה מקובל. העניין הוא שבעוד שבגזרת הסלבס שטיקים כמו לב שבור שמשתלט על המסך, סימני קריאה שצועקים עליי או הקאץ' פרייז האפילפטי "הלם, הלם, הלם" עוד יכולים לעבור על הציר שבין משעשע לטראשי, כשזה מגיע למציאות המורכבת של המזרח התיכון זה לא רק דו-מימדי ושטוח, זה גם מסוכן. ב"ישראל בידור" אוהבים לייקים, אבל הלייקים אוהבים את השנאה.

זה מתחיל כבר בדרישה האוטומטית מכל סלב ישראלי להעלות פוסט תמיכה בלתי מסויג, בלתי מתפשר, ובעיקר בלתי. כאילו עצם העובדה שנולדת במקום מסוים בהכרח אומרת שאתה חייב להסכים עם מדיניות הממשלה בכל רגע נתון, או עזבו – אפילו בהכרח אומרת שאתה חייב לאהוב אותו.  האזרחות הישראלית אינה מתנה שניתנת ונשללת בהתאם לדעה שלך וגם לא קשורה לתמונת הפרופיל שלך בפייסבוק, כלומר עדיין לא.
כי ביקום של "ישראל בידור" כבר מקדימים את זמנם. מחשבה חופשית? ביקורת? דעה שונה? עזבו שטויות. זה לא הם, זו מסחטת הלייקים. ולה דבר לעולם אינו מספיק. ולא משנה אם לדבר קוראים גל גדות או מיה לנדסמן.

האחרונה, עד לפני רגע על המסלול המהיר להפוך לפייבוריטית החדשה של "הפשוטע" וצמד מרעיה. ועכשיו? אויבת העם החדשה. למה? כי היא הוסיפה לתמונת הפרופיל שלה כיתוב בן ארבע מילים – "הצילו את שייח ג'ראח".

או אז נכנס לפעולה נוהל ה"כנסו לאינסטגרם שלה ותורידו לה עוקב" בתרגולת ההלם-הלם-הלם הידועה.

צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"
צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"

והלם היא אכן מילת מפתח. לא ביחס לכמה קל לשלהב המון של ילדים "להפציץ" חשבון אינסטגרם של מי שיש לו דעה שונה, לזה כבר התרגלנו כשהגנרלים של "ישראל בידור" שלחו את הילדים לעשות קולות של "עוכרת ישראל" אצל דואה ליפה.

האזרחות הישראלית אינה מתנה שניתנת ונשללת בהתאם לדעה שלך, וגם לא קשורה לתמונת הפרופיל שלך בפייסבוק. כלומר עדיין לא

הלם כי באמת נדמה שרק עכשיו "ישראל בידור" גילו שיש בקרבנו יצורים נדירים המתקראים שמאלנים, חלקם אפילו ישראליים באמת! לא כמו נטלי פורטמן הזאת. ואיך לעזאזל ישראלית יכולה להביע סימפטיה ולהזדהות עם כאב של אנשים שאינם מהעם שלה?

זה אולי ייראה פשטני, אבל זה רק כי המציאות הנשקפת מהפיד של "ישראל בידור" היא אכן כזאת. אין בעיה עם פשטנות באינסטגרם, יש בעיה כשהפשטנות הזו הופכת לאלימות במעטה של אימוג'יז. ויש בעיה רצינית כשמי שנחשפים אליה הם בעיקר ילדים ובני נוער.

במקרה של כל גוף תקשורת אחר הטענות האלה היו מופנות לעורך הראשי. אבל דוד סער, מייסד "ישראל בידור" כבר אמר לנו בריאיון בעבר שהוא בכלל לא רואה בעצמו עיתונאי. ואכן, למה שייראה? עיתונאי נדרש לאיזושהו רף בסיסי של שיקול דעת, אתיקה, עריכה. סער לא.

מדיניות ה"לייקים – אין, שיקול דעת – אאוט" ההרסנית שלו מחלחלת גם לשאר גופי התקשורת, אלה שעדיין מתעקשים להחזיק באיזשהו אפיל עיתונאי. אפשר להבין את המתחרים של סער, שרואים איך בחור צעיר בלי הרבה ניסיון עוקף אותם בסיבוב, אבל זה השלב בו הם חייבים לבחור מי הם ומה הם.

הנה, תראו מה קרה אצל אנשי התוכנית "ערב טוב" עם גיא פינס במהלך שאפילו עיוור מוחלט היה יכול לצפות את סופו העגום.
"ערב טוב" העלו סרטון של לנדסמן בו היא יורדת על צה"ל. ההמון כדרכו היה המון, הקללות נשלפו, האלימות הופצה – כולל איומים פיזיים על חייה של השחקנית. אבל אז, אוי, לא נעים, מתברר שיש דבר כזה עובדות ובמציאות הסרטון בכלל צולם הרבה לפני האירועים הנוכחיים.

ב"ערב טוב" נזכרו שהם בכל זאת עיתונאים והסירו את הוידאו. אז למה בכלל העלו אותו מלכתחילה? או, בשביל כך יש סטורי התנצלות. "למה פרסמנו?" הם שאלו וענו לעצמם "כפי שאתם כבר מכירים אותנו – זה תפקידנו, לדווח על מה שקורה". נו, ברוך השם צדקנות עדיין יש.

צילום מסך של סטורי מעמוד האינסטגרם "ערב טוב"
צילום מסך של סטורי מעמוד האינסטגרם "ערב טוב"

ולנדסמן היא עוד חולייה קטנה בשרשרת, שחקנית בסדר גודל בינוני. אז תארו לעצמכם מה הדין אצל גל גדות, כי היא הרי "השגרירה שלנו בהוליווד" (היא לא. היא שחקנית. אזרחי ישראל לא משלמים לה משכורת) – אז היא חייבת לומר משהו! ואז היא אומרת – וזה הרי אף פעם לא מספיק טוב, לא מספיק מגויס, לא מספיק פטריוטי. נקווה שלפחות הסוכנת שלה בלוס אנג'לה מרוצה, כי הפוסט של גדות כל כך זהיר, כל כך הולך בין הטיפות שבאותה מידה היא הייתה יכולה לכתוב "מלחמה זה רע. שלום זה טוב. לא להרוג חפים מפשע!" וזה לא היה גורם לנו פחות לתהות – האם באמת תמיד צריך לומר משהו? והאם כל סלב ישראלי נידון להיכנע לקהל צמא דם?

מהצד השני גם גדות מודעת לחוקי המשחק, בתוך עמה היא חיה, העם שהס אפילו מלהזכיר לו שלא כל כך רחוק חיים גם פלסטינים. גדות יודעת שכדאי לוותר ולכתוב פשוט "שכנינו". נו, לפחות נחסך מאיתנו הקרינג' האינסופי של "בני דודנו", נחמות קטנות של זמן מלחמה.

אי אפשר באמת להאשים את גל גדות כשהיא רואה מה עושים לנטלי פורטמן. ישראלית של כבוד ואחות על מלא על השטיח האדום או כשהיא מלמדת את הגוים בהוליווד קללות בעברית, ועוכרת ישראל מטונפת כשהיא מביעה את דעתה על מה שהולך בשייח ג'ארח. או כמו שהשחקן עופר חיון ניסח זאת בפוסט שזכה ללמעלה מ-480 אלף צפיות ב"ישראל בידור" – "נטלי פורטמן, כו**שלאחותך".

כי כשהלאומנות גואה אין בעיה עם תגובה מיזוגנית או שובינסטית. תקן יש רק לאג'נדה אחת, אבל לא לדאוג, אחר כך הם יקדישו סטורי גם לשירה איסקוב וכל הסלבס יתנו לייק. זו לא השוואה בין קללות שוביניסטיות לבין רצח נשים, רק פנס שמאיר את הקו השקוף שנמתח בין הדברים.

פורטמן היא כמובן לא היחידה שזוכה לתערובת של שובינזם וסקסיזם בתגובה לכך שיש לה דעה שאינה "צה"ל שולטטט! תנו בלייקות". הסלבס שהישראלים הכי אוהבים לשנוא היום הן כמובן האחיות ג'יג'י ובלה חדיד, שעומדות בחזית המאבק הפלסטינאי ברשת.

צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"
צילום מסך מהאינסטגרם של "ישראל בידור"

אפשר ואף רצוי להתווכח עם העמדות שמציגות החדידיות, בעיקר בלה שנראה שלרגעים התאהבה בדמות לוחמת החופש הפלסטינאית, אבל למה לנהל דיון כשאפשר פשוט לרדת על איך שהיא נראית? הישראלים תוקפים את חדיד שביקשה לחשוף את "הפנים האמיתיות של ישראל" כשהם מעלים תמונה שחושפת את הפנים האמיתיות שלה (גיחי גיחי, הבנתם מה הם עשו שם?) ומוכיחה – שוד ושבר – שדוגמנית בינלאומית עברה ניתוחים פלסטיים. מי היה מאמין.

הבעיה שלהראות שבלה חדיד מנותחת מכל כיוון אפשרי זה לא רק רמה א' של שוביניזם למתחילים אלא בעיקר ישן ומשעמם. די, אנחנו כבר לא ב-2016.

אבל מי צריך את בלה וג'יג'י כשיש את צה"ל? הצבא עם הסטורי הכי מוסרי בעולם. בפוסט שעלה ב"ישראל בידור" והכריז על חיסולו של סמאח עבד אל ממלוכ, ראש מערך הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי, הודבק אימוג'י מקיא ענק, תחת הכותרת "יאללה מממ ביי", ובהמשך – איך לא – "תנו לייק לצה"ל". גם חוסאם אבו חרביד, מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האיסלמי, שחוסל זכה לפוסט משלו. אימוג'י מקיא בנוהל, לייק לצה"ל והכותרת האלגנטית המשתנה – "בשורות טובות".
הייתי רוצה לחשוב שהדברים מדברים בעד עצמם, כי חיסול שכזה הוא אכן אירוע חדשותי, שמעורר שלל אמוציות. ובכל זאת, משהו בי מתקשה לקבל את השילוב הכרוך בין בשורות טובות, מוות ואימוג'יז בצבעי מרקר מסנוורים.

אחר כך מגיעה גם שרשרת תגובות בלתי נגמרת של שלל סלבס – חלקם מז'אנר ה"מי זה?", חלקם עם שנים של ניסיון בתעשייה – אך כולם כאחד מתחרים זה בזה עם תגובות סחי-ציוניות שגורמות לתהות האם זוהי תמצית הישראליות הנוכחית? וממתי לייק לצה"ל הפך לאקט יותר יהודי וישראלי מאשר לגלות אמפתיה לסבלו של האחר?

ולבסוף איך אפשר בלי הרמטכ"ל אביב כוכבי. גם ראש המטה הכללי שלנו זכה לכבוד המפוקפק, בין הסטורי על טיילור מלכוב לפוסט על דנית גרינברג פוקדים מצביאי "ישראל בידור" על הנתינים הצייתנים לתת בלייקים לתמונתו. ופתאום אני נזכרת שוב באוליבר, וברגע אחד שדווקא הסכמתי איתו בלב שלם – כשהראה תמונה מחשבון האינסטגרם הרשמי של צה"ל עם תמונת לפני ואחרי מעזה, וציין בחדות עוקצנית "באופן כללי לא מומלץ לעשות מם על מלחמה".

ולרגע אחד עולה התהייה – אולי הבעיה היא לא תרבות אינסטגרם אלימה ומסיתה שמשתלטת על עוד ועוד חלקים בתקשורת, כלומר גם. אבל אולי הבעיה הגדולה בכלל קשורה למדיניות הממשלה שצה"ל הוא המיישם שלה? ו"ישראל בידור" הוא בסך הכל שיקוף נאמן של רוח התקופה?

אבל נו, זה כבר נושא לטור אחר, או כמו שב"ישראל בידור" היו מנסחים זאת – הלם, הלם, הלם: לא יאומן, ישראלית העזה להביע דעה ביקורתית. תורידו לה עוקב! דואה ליפה! תנו לצה"ל לנצח! הנחה מטורפת לעוקבים עכשיו בסטורי! לא תאמינו איפה האזעקה תפסה את בר זומר והחבר! נחשו מי מצפים לבייבי?

>>> "אנחנו אזרחיות סוג ב, הממשלה שכחה אותנו". הצעירה מאחורי עמוד האינסטגרם "עוטף עזה"