בואי נודה באמת: חופשה עם הילדים בחו״ל זה סיוט עוד לפני שהחתמת דרכון

אוי לא. חו"ל חזר. איזה אסון. חו"ל של הקיץ הוא כאב הגב של האביב. כן, האביב, העונה של הלוזרים שלא השכילו להזמין חופשה כבר בינואר. עכשיו, באביב, כבר הכל אבוד. הבתים הטובים בכל כדור הארץ כבר נתפסו על ידי ישראלים זריזים ממך, האנשים שעושים הכל מראש, האנשים שלא מופתעים כל שנה מזה שהגיע הקיץ והם עדין חיים. עכשיו, באביב, כשאלו שהזמינו חופשת קיץ בינואר נהנים מטיולי פריחה בגלבוע, אנחנו רכונות על המחשב בקיטוננו המחניק, מכלות שעות בהתבוננות ב"ווילה ל-8 אנשים, 2 דקות מהחוף המקסים של חרוסרוס, אי קטן אליו ניתן להגיע רק בשחייה". בשחייה זה מצוין, זה אומר שיהיו פחות ישראלים.

>> על נופש בחדרה חשבת? 5 מלונות שווים ביעדים לא שגרתיים בארץ

יותר ממליון ישראלים עברו בנתב"ג בחודש האחרון, עוד הרבה יותר מזה צפויים לעבור בחודש הקרוב ועוד הרבה הרבה יותר מזה צפויים לעבור בו עם תום הקייטנות המסובסדות. איזה סיוט. החופשה היא הענן המאיים על היומיום שלנו. החופשה חייבת להצליח. ריבוי הפוסטים המנוסחים כך: "תנו לי את ההמלצות שלכם למדריד עם ילדים", גורם לי לגרדת. אני עוברת על שובל התגובות: על הגלידריות שהן מאסט, על מוזיאון החול הקינטי שהכי כיף למשפחות עם ויסות חושי וכמובן על הפארקים המהממים – שהם חובה לכל ישראלי שרוצה להרגיש שהוא גר במקום גרוע וצהוב.

"כל התמונות, כל ההזמנות, כל כרטיסי האשראי, כל הפעמים בהם קפץ לך התאריך וצריך להזין הכל מהתחלה כולל הגיל של הילדים – כל אלו מתכנסים בסוף לכמה ימים, באוגוסט, עם הבגדים הלא נכונים שארזת כשחשבת שבחופשה את אדם אחר"

זכור לי מחקר שטען שאנשים יותר נהנים מהחופשות שלהם כשהם מתכוננים אליהן. רגע, למעשה נדמה לי שהמחקר טען שאנשים יותר נהנים מהתכנון של החופשות מאשר מהחופשה עצמה. החופשות, אכן, נדמות כאיזה דובדבן קיומי בקצו של מסע וירטואלי. כל התמונות, כל ההזמנות, כל כרטיסי האשראי, כל הפעמים בהם קפץ לך התאריך וצריך להזין הכל מהתחלה כולל הגיל של הילדים – כל אלו מתכנסים בסוף לכמה ימים, באוגוסט, עם הבגדים הלא נכונים שארזת כשחשבת שבחופשה את אדם אחר. והמאמץ הזה לזכור, לנכוח, ליהנות. לצלם הרבה או לא לצלם בכלל כדי לחיות את הרגע. איזו עייפות. אחוז הזמן הגבוה ביותר בחופשות מוקדש לשאלה "איפה נאכל?" פלוס הרגעת האדם הרעב ביותר בחבורה. בסוף כל התמונות של רהיטי הקש והבריכות הפרטיות, עומד מישהו וצועק: אז תיכנס פה רגע ותקנה לך איזו לחמניה!

כמה נחמד היה בקורונה. מה עושים? כלום. לא עושים. חיים רגיל, מתקלחים, מתגרדים, נושמים. מקסימום נוסעים לים. יש סגר אז אם יעצור אותנו שוטר את מעמידה פני מתה ואומרת שאנחנו בדרך למיון. מדעני האקלים אומרים שאם לא נעשה שינוי רדיקלי באורח החיים שלנו ממש עכשיו, כולנו נתבשל – כלומר, חוץ מאלו שהזמינו את הבתים עם הבריכה. מתי כבר יאסרו על חופשות? יקציבו מיילג' לכל תושב כדור הארץ, חוץ מאילון מאסק, וזהו? מתי יאסר על מורות להכריז על "שוק חוויות" בחזרה מהחופשים? גבירתי המורה, אדוני האינסטגרם – שום חוויה לא הייתה כאן. הילדים למדו לחתוך סלט ולמחזר עיתונים.

>> לכל הטורים של שרון קנטור