האם מאז פרוץ הקורונה מתחוללת בישראל מגפת התאבדויות?

איור: Shutterstock
איור: Shutterstock

הפוסטים המזעזעים ברשת, העדויות המצטברות והנתונים המבהילים של ארגוני הסיוע מציירים תמונה מדאיגה מאוד. מה קורה במציאות והאם משרד הבריאות מסתיר מאיתנו את האמת? תחקיר

88 שיתופים | 132 צפיות

"בעלת עסק בתחום האוכל התאבדה לאחר שסבלה ממצוקה כלכלית קשה. אני לא מכחיש קורונה, להפך. אני חושב שזאת מגפה איומה. אני מסתובב עם מסכה בפנים ובחוץ, ומוריד אותה רק כשאני אוכל וישן. ולאחר ההבהרה הזאת, שתסיר מהדיון השתלחויות מיותרות, יש לי שאלה אליכם, אתם שסופרים עד מתי הקורונה, יורדים על מי שמבקש נתונים, לועגים לרופאים ומדענים שמסרבים להשתתף במקהלה, וצורחים: 'לסגור, לסגור, לסגור' – אותה אתם גם סופרים?", כך כתב ארז טיקולסקר בפייסבוק בדצמבר האחרון, בפוסט שעורר דיון נרחב וסוער. הפוסט דן בשאלה קשה שרבים עוסקים בה ברשתות החברתיות – מהו המחיר הנפשי שאנשים משלמים בעקבות הקורונה?

מאז פרוץ המגפה הרשתות החברתיות גדושות בפוסטים בנושא, שלפיהם מתחוללת בישראל מגפת אובדנות שמושתקת על ידי הממסד והתקשורת. גם עידן ספיבק, יועץ תקשורת במקצועו, מנסה לעורר מודעות לנושא. "אדם אחד, אדם פשוט שיש לו בית קפה והיו לו עוד כמה עסקים בעבר, ללא אבק כוכבים, ללא חוזה טאלנט ושאינו מככב בפריים טיים, שם אתמול קץ לחייו בבית הקפה שלו בחיפה. המוות שלו היה אמור לזעזע את המדינה בדיוק כמו המוות של משה סילמן במחאה החברתית, אך הוא נדחק מחוץ לסדר היום התקשורתי", כך כתב ביולי 2020 בפייסבוק. חצי שנה לאחר מכן, בינואר 2021, פרסם ספיבק פוסט נוסף שקורא לציבור להתעורר: "בזמן שישנו על האף ועסקנו בקורונה הבלתי נגמרת עם החיסונים, עסקנו בעוד סיפור קורונה קורע לב או בעוד מקרה פוליטי של מלחמות על כיסאות אגו – הסיפור הזה שנמצא כאן בכותרת, על שלוש נשים מצליחות בעלות עסקים שהמחלה גמרה אותן כלכלית והן סיימו את חייהן, הסיפור העצוב והקשה הזה הושתק לחלוטין, אף אחד לא שמע עליו. הוא לא פתח מהדורות חדשות או שערי עיתונים, ביבי לא בא להלוויה שלהן או לשבעה כמו שהגיע לחיסון החצי מיליון, המיליון והשני מיליון, ומי יודע לאן יגיע".

בעלת עסק בתחום האוכל התאבדה, לאחר שסבלה ממצוקה כלכלית קשה. אני לא מכחיש קורונה. להיפך. אני חושב שזו מגיפה איומה. אני…

Posted by Erez Tikolsker on Monday, December 28, 2020

טיקולסקר וספיבק כתבו מדם לבם על המקרים האלה, למרות שלא הכירו אותם באופן אישי ולא נחשפו אליהם ממקור ראשון. קשת בר ידין, מתנדבת בעמותת בשביל החיים, שמלווה משפחות שאיבדו את יקיריהן על רקע התאבדות, רצח או תאונת דרכים, מספרת כי נחשפה באופן אישי לכמה מקרי התאבדות שבהם הקורונה שיחקה תפקיד. "אי אפשר לומר 'הקורונה גורמת לאנשים להתאבד', משום שאף פעם אין סיבה אחת. זה תמיד מורכב ממכלול של דברים, שכולל בדרך כלל דיכאון והתמודדות נפשית ארוכת שנים. עם זאת, בדרך כלל יש גם טריגר מיידי, והקורונה עלתה כטריגר בכמה וכמה מקרים ששמעתי עליהם לאחרונה", אומרת בר ידין, בעצמה בת שכולה לאב שהתאבד. "אני מלווה מקרה של בת יחידה לאם יחידנית שהתאבדה. לאמה הייתה חנות שנסגרה בזמן הקורונה, וזה הוביל ללחץ כלכלי. האם חשבה שהיא נטל על הבת ושעדיף לה בלעדיה, וזה עצוב מאוד. שמעתי גם על צעירה שהתאבדה שהקורונה הייתה טריגר לחרדות שלה. היא חשבה שמדובר בסוף העולם, שלא נצא מזה, ושעדיף לסיים עם החיים ולא לחוות את האובדן של הקרובים שלה".

ד"ר שירי דניאלס, עמותת ער"ן: "אנשים לא מודעים לכמות מקרי האובדנות שיש בישראל בכל שנה, ולכן הם משייכים אותם לקורונה, אך לא בטוח שזוהי האמת"

ד"ר שירי דניאלס, עמותת ער"ן | צילום: באדיבות המצולמת
ד"ר שירי דניאלס, עמותת ער"ן | צילום: באדיבות המצולמת

סטלה ויינשטיין, יו"ר פורום ענף הכושר והספורט, מספרת כי גם היא נחשפה השנה לנושא במלוא עוצמתו. "ענף הכושר איבד השנה שלוש מאמנות ומאמן שהתאבדו", היא משתפת. "אני לא מכירה אישית את המאמנים ולא מאמינה שהטריגר היחיד היה הקורונה ואובדן הפרנסה, אבל מאז פרוץ המשבר, אני מנהלת לפחות שתיים־שלוש שיחות ביום עם אנשים על סף ייאוש".

אחד מהאנשים שוויינשטיין נמצאת עמם בקשר קבוע הוא עופר לוי, 49, נשוי ואב לשלושה, שהוא ממובילי המאבק של ענף הכושר. לוי הוא איש כוחות הביטחון לשעבר – הוא היה מפקד צוות בפיגוע בדולפינריום ב־2001 והמראות הקשים גרמו לו לפוסט טראומה. את המזור הוא מצא בענף הכושר ובענפי אימון אחרים.

"במשך שנים ארוכות לא ישנתי בלילות, סבלתי מהזיות ולקחתי כדורים. לא סיפרתי לאף אחד חוץ מאשר לאשתי, אך בזכות הספורט התגברתי. עכשיו הקורונה החזירה אותי לבור", הוא מספר. "להיות כל היום בבית ולא לראות אנשים, לשמוע כל היום על מתים וחולים, לשמוע על משטרה בכבישים. הבדידות מכניסה לטראומה. מבחוץ לא רואים – אני מנסה לשדר עוצמה למשפחה שלי, אני מטר ותשעים של שריר אחד גדול – אך בתוך תוכי אני במעגל של טראומה ופחדים. הגבר החזק והעוצמתי פתאום מתפרק. אדם שיש לו מצב נפשי קודם – כשהוא רואה שהמדינה בכאוס, שהולך לו העסק והוא נכנס לחובות – כמובן שעולה אצלו המחשבה 'מה אני עושה פה'. אלה מחשבות שצפו אצלי גם קודם – אבל ברגע שצצה הטראומה, הייתי לובש מכנסי ספורט וגופייה, פוגש אנשים, הייתי חלק ממשהו. ממטפל הפכתי שוב למטופל".

קשת בר ידין, עמותת בשביל החיים: "אני מלווה בת לאם יחידנית שהתאבדה. החנות שלה נסגרה בזמן הקורונה, והיא חשבה שהיא נטל על בתה ושעדיף לה בלעדיה. זה עצוב מאוד"

קשת בר ידין, עמותת בשביל החיים | צילום: מיטל כהן
קשת בר ידין, עמותת בשביל החיים | צילום: מיטל כהן

לוי מספר שהוא מטופל על ידי פסיכיאטר ומשתתף בכנסים של מתמודדים עם פוסט טראומה, אך כרגע הדאגה העיקרית שלו היא הפרנסה. ב־2018 הוא פתח את מרכז הכושר "נו לימיט" בגדרה והשקיע בו את כל כספי הפנסיה שלו, וכעת הוא נמצא בחובות של 200 אלף ש"ח לנוכח העובדה שהמכון סגור זה חודשים רבים.

"אני מקבל בכל יום בדואר התראה על חובות ארנונה וחשמל. אני חייב כסף לכל העולם ואין לי מושג איך לפרוע את החובות. המדינה מפצה אותי ב־6,000 ₪, אך ההוצאות של המכון הן 40 אלף ש"ח בחודש. אני לא מבין איך מצד אחד לא נותנים לי להתפרנס ולעזור לאחרים לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלהם, ומצד שני לא מפצים אותי. 25 שנים נתתי את הגוף והנפש למדינה, והיום אני בנקודה הכי חלשה שלי. אני נאחז בתקווה, כי יש אנשים מדהימים שמבינים את המצב של אלה שהם קצת חלשים ומרימים אותנו למעלה".

איור: Shutterstock
איור: Shutterstock

 

משוואה עם המון נעלמים

מוקדי העזרה הנפשית הראשונה, ער"ן (עזרה נפשית ראשונית) וסה"ר (סיוע והקשבה ברשת), מדווחים הן על עלייה כללית בפניות לעזרה, והן על עלייה בפניות שמצריכות התערבות מיידית של המשטרה. על פי נתוני ער"ן, בשנת 2020 נצפה גידול של 30 אחוזים בפניות עם תוכן אובדני. מגמה דומה אפשר למצוא בנתוני ארגון סה"ר, בדוח שפורסם בחודש ינואר 2021. בארגון נרשמו עלייה של 72 אחוזים בפניות באופן כללי, ועלייה של 71 אחוזים בפניות שהצריכו הפעלת נוהל חירום להצלת חיים מיידית. נראה שזוהי לא תופעה בלעדית למבוגרים, שכן במועצה לשלום הילד מדווחים על עלייה של כ־40 אחוזים במקרים של ילדים בסיכון אובדני שהצריכו התערבות של פסיכולוגים מטעם משרד החינוך.

אז האם מתחילת פרוץ מגפת הקורונה חלה מגמת עלייה בשיעורי ההתאבדות בישראל? אל תעצרו את נשימתכן בהמתנה לתשובה, משום שנראה כי הערפל יתחיל להתפזר רק ב־2022. משיחות עם גורמים במשרד הבריאות ובארגוני הסיוע, עולה כי הנתונים המלאים, הכוללים את כל המקרים שסווגו כמקרי אובדנות, מתפרסמים בדרך כלל בעיכוב של שנתיים. יתרה מזאת, עולה שכיום אין בישראל גורם שאוסף את הנתונים ומפרסם אותם בזמן אמת. המספרים עוברים ידיים רבות: סיבת המוות נקבעת על ידי רופא שכותב את תעודת הפטירה (לצורך העניין, חנק ולא התאבדות), הנתונים נשלחים למרשם האוכלוסין במשרד הפנים ומשם ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמפרסמת את הדוח המסכם בפרספקטיבה של שנתיים אחורה. "בשל כך, אנחנו מנסים להשלים מידע ממקורות נוספים כדי לקבל תמונת מצב בזמן אמת", אומרת ציונה חקלאי, מנהלת אגף המידע במשרד הבריאות.

בהיעדר נתונים מדויקים, במשרד הבריאות מתבססים על דיווחים חודשיים בנוגע למספר המקרים שסומנו במשטרה כ"חשד להתאבדות" ונשלחו לבחינה במכון לרפואה משפטית. אולם, בניגוד לשיח ברשת ולנתונים המדאיגים של ארגוני הסיוע, הנתונים הראשוניים של משרד הבריאות מצביעים על כך ששיעור האובדנות ב־2020 דומה לזה שנמדד בשנת 2019. בשנה שעברה בתקופת הקורונה (מרץ־דצמבר 2020) נרשמו 221 מקרים שעוררו חשד לאובדנות, בעוד שבתקופה המקבילה ב־2019 נרשמו 240 מקרים.

ד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות: "המשרד הוא מקום שקוף. אף אחד לא מסתיר נתונים, אבל אני לא יודעת לגבי גורמים אחרים"

ד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות | צילום: יוסף חלבן
ד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות | צילום: יוסף חלבן

אפילו לד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות ופסיכיאטרית בכירה מאוד שנמצאת בחזית המאבק למניעת אובדנות, אין נתונים אחרים מלבד נתוני ה"חשד להתאבדות" שמרוכזים על ידי המכון לרפואה משפטית. "זוהי האינדיקציה שלנו להערכת שיעור מקרי האובדנות בזמן אמת. המדד הזה לא משקף את ההיקף האמיתי, אבל אם הייתה עלייה דרמטית – היא הייתה מתבטאת גם בנתוני המכון", היא אומרת. "זה שאין נתונים – זה מקשה. כאשת רפואה, את רוצה לקבל החלטות מדיניות על סמך נתונים כמה שיותר מדויקים ונרחבים. כרגע אני מאמינה שאין עלייה, אך אני פועלת מתוך הנחה שבכל רגע יכולים להצטבר נתונים שיעידו אחרת".

גולשים רבים טוענים שיש טיוח ממשלתי. מה תרצי להגיד להם?
"אני אומרת לך כאשת משרד הבריאות – המשרד הוא מקום שקוף. מבחינת הגורמים המקצועיים במשרד – אף אחד לא מסתיר נתונים, אבל אני לא יודעת לגבי גורמים אחרים. בתקופת הקורונה, כשכל כך הרבה לא ידוע, אנשים מנסים לבנות לעצמם הסברים על המציאות שלהם, וזה מובן. מכיוון שיש כל כך הרבה אי־ודאות סביב אובדנות, אפשר אולי להבין מדוע אנחנו רואים את הפוסטים האלה ברשת".

לדברים האלה מצטרפת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר". "אנשים לא מודעים לכמות מקרי האובדנות שיש בישראל בכל שנה, ולכן כשהם נחשפים למקרה אובדנות הם מיד משייכים אותו לקורונה, אך לא בטוח שזוהי האמת", היא גורסת. "בישראל בכל שנה יש כ־500 מקרים מדווחים, ומעריכים שיש עוד 20 אחוזים נוספים לפחות שאינם מדווחים. הנתונים שמתפרסמים חלקיים משתי סיבות: כי אין במדינת ישראל גורם שאחראי לאסוף נתונים על התאבדות בזמן אמת, וכי קיים קושי אינהרנטי באיסוף נתונים על אובדנות. יש המלצה של המועצה למניעת אובדנות למנות רשם לענייני אובדנות, אך כרגע עדיין אין רשם".

בנוסף, שתיהן מסבירות כי יש גורמים רבים להערכת החסר, ובהם השלכות דתיות, סטיגמטיות וביטוחיות, אשר מניעות משפחות רבות לבקש שהמקרה לא יירשם כהתאבדות. בישראל קיימת בעיה ייחודית ברישום התאבדות, משום שהתאבדות אסורה על פי ההלכה. משפחות חוששות כי לרישום המקרה כאובדנות יהיו השלכות על הקבורה. יתרה מזאת, מקרי התאבדות רבים נותרים תחת עננת אי־ודאות, מכיוון שאי אפשר להכריע אם המוות נגרם במכוון או לא. "זוהי בעיה שיש להמון מדינות, ובישראל היא מוחרפת עוד יותר בשל ההשלכות ההלכתיות. לכן, גם הנתונים שמגיעים אחרי שנתיים חלקיים מאוד, יש המון מקרים שלא זיהינו ומקרים שאינם מדווחים", מסכמת ד"ר ברגמן.

איור: Shutterstock
איור: Shutterstock

כשהמצוקה יצאה מהארון

הפערים הדרמטיים בין כמות הפניות לארגוני הסיוע לכמות מקרי ההתאבדות בפועל מבלבלים מאוד. כיצד אפשר להסביר זאת? "הקורונה הוציאה את המצוקה הנפשית מהארון", אומרת ד"ר דניאלס, ומשייכת למשבר הקורונה את האפקט של עלייה במודעות, בקבלה החברתית של מצוקות נפשיות ובלגיטימציה של פנייה לעזרה. "אין בהכרח סתירה בין הנתונים", אומרת ד"ר ברגמן, ומציעה הסבר אפשרי נוסף. "הפניות לארגונים הן של אנשים שהרימו טלפון, שרוצים להיעזר. בראייה מדעית, אני לא בטוחה שאוכלוסיית הפונים ואוכלוסיית המתאבדים הן אותן אוכלוסיות. אולי אוכלוסיית המתאבדים מורכבת מאנשים שלא חשבו להיעזר, לא רצו או היו בייאוש גדול מדי".

כך או כך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנתונים מצביעים על עלייה כללית משמעותית במצוקה הנפשית בקרב הציבור. ד"ר דניאלס פורטת את הגורמים לכך: הפחתת שירותי בריאות הנפש לאוכלוסייה שמתמודדת עם מצוקה נפשית גם בשגרה, אם בשל צמצום שירותי בריאות הנפש ואם בשל הגבלות על התנועה, לצד הגורמים הברורים מאליהם – הצרות הכלכליות, המצוקות המשפחתיות והבעיות האישיות שמועצמות על רקע משבר הקורונה. "המשבר הכלכלי אינו סיבה בלעדית לאובדנות, הוא הופך לגורם מסכן כאשר נלווים אליו הפרעות נפשיות, אירועי חיים קשים המהווים גורמי לחץ, קושי בפנייה לעזרה ובקבלה של עזרה והיעדר תמיכה חברתית", היא אומרת. "המסר החשוב ביותר הוא כי אובדנות ניתנת למניעה באמצעות קבלת תמיכה רגשית וסיוע מקצועי. עם זאת, עצם הפנייה לעזרה מעיד על תעצומות נפש וחוסן. אותי הכי מדאיגים תמיד אלה שלא פנו לעזרה ונותרו לבדם במערכה".

אולם גם אם אין כיום עלייה בשיעור האובדנות, יכול להיות שהרע מכל עוד לפנינו. "מהניסיון שלנו וגם ממה שעולה מהספרות המחקרית, אנחנו יודעים כי מצבי חירום, למשל מלחמות עולם ואסונות טבע גדולים, מביאים לרוב דווקא לירידה בשיעור האובדנות בזמן אמת – זאת מכיוון שאנחנו משקיעים את מרבית הכוחות שלנו בהישרדות וממוקדים באיום החיצוני ופחות בכאב הנפשי הפנימי. לאחר תום המשבר, רואים עלייה משמעותית בשיעור ההתאבדות", מזהירה ד"ר דניאלס. "התיאוריה הזאת מתאימה לנתונים שהתפרסמו עד כה. עם זאת, משבר נגיף הקורונה מציב בפנינו אתגר יוצא דופן, שכן מדובר במשבר חריג ולכן קשה לחיזוי".

עופר לוי, 49, ממובילי המאבק של ענף הכושר: "אני מטר ותשעים של שריר אחד גדול, אך בתוך תוכי אני במעגל של טראומה ופחדים. ממטפל הפכתי שוב למטופל"

עופר לוי | צילום: שמיר יחסי ציבור
עופר לוי | צילום: שמיר יחסי ציבור

מגמה נוספת שמטרידה את ד"ר דניאלס ואת עמיתיה בעמותות הסיוע היא שינוי בפרופיל הפונים לארגונים. בער"ן התרגלו לקרוא לתופעה "הפונים החדשים". "לצד פונים מהעבר שמצוקתם הוחרפה, יש גם פלח של פונים חדשים שלא מכירים את מערך בריאות הנפש", מתארת ד"ר דניאלס. "בפניות שלהם יש נימה של מבוכה או התנצלות. יש כאלה שאומרים לנו: 'סליחה שאני תופס קו', או נשים שאומרות לנו: 'אני אימא מאוד פעילה, ופתאום אני מוצאת את עצמי לא יכולה לקום מהמיטה. אני לא מזהה את עצמי'".

לצד הפונים החדשים, ניכרת עלייה בפניות בקרב קבוצות שנפגעו באופן חמור במיוחד מהקורונה – קשישים, נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה, נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, להט"בים, דתל"שים, מתבגרים שסגורים בבית וסטודנטים שחווים בדידות. מתוך אלה, בולטת במיוחד הקפיצה החדה בנתוני הפניות של אוכלוסיית הקשישים, המלמדת על מצוקה נפשית חריפה. לפי ער"ן, בשנת 2020 אחוז הפניות בקרב בני 65־75 זינק ביותר מפי שניים לעומת 2019. גם בגילים 76 ומעלה השיעור כמעט הוכפל. "קשישים הם האוכלוסייה שמבודדת הכי הרבה זמן, וגם ככה הם האוכלוסייה שמתאבדת הכי הרבה בישראל, אז טוב שהם פנו וטוב שהם מקבלים מענה", אומרת ד"ר דניאלס. גם נתוני ארגון סה"ר מציגים תמונה דומה, אף שקשישים לא נוטים לפנות דרך המדיום האינטרנטי. על פי דוח הארגון, נרשמה עלייה של 135 אחוזים במספר הפניות בעלות תוכן אובדני בקרב הגילים 51־75.

סטלה ויינשטיין, יו"ר פורום ענף הכושר והספורט: "איבדנו השנה שלוש מאמנות ומאמן. מאז פרוץ המשבר, אני מנהלת לפחות שתיים־שלוש שיחות ביום עם אנשים שהם על סף ייאוש"

בשל העדויות למצוקה החריפה שחשים אזרחי ישראל, ובגלל הסיכון שתום המשבר יביא עמו גל של התאבדויות, משרד הבריאות וארגוני הסיוע מנסים להיערך ללא נודע. בער"ן פועלים במאמץ רב להרחיב את מאגר המתנדבים בארגון, ולפנות בשיחות יזומות לקבוצות אוכלוסייה שונות בסיכון גבוה, למשל ניצולי שואה וצוותים רפואיים. בסה"ר נפתח קו ראשון מסוגו לתמיכה נפשית לאוכלוסייה הערבית והורחבו שעות הפעילות.

יעל לוי, מנכ"לית עמותת סה"ר | צילום: רות מנדיל חלבי
יעל לוי, מנכ"לית עמותת סה"ר | צילום: רות מנדיל חלבי

"יכול להיות שנגיע למצב שבו נצליח למגר את הקורונה, אבל נראה ריקושטים נפשיים זמן רב לאחר מכן. אני מקווה שיהיו לנו משאבים לעזור", מעידה ד"ר ברגמן. "חשוב לי שהציבור ידע שמשרד הבריאות לא נטש אותו, אנחנו עובדים מסביב לשעון. אנחנו מממנים את הקווים החמים של ער"ן וסה"ר, תומכים תמיכה נפשית במבודדי המלוניות, ומממנים תוכנית של שלוש פגישות חינם בקופות החולים – שבשבילה השגנו תקציב מיוחד מהאוצר בעמל רב. אנחנו מציפים את הצורך לתקצב את מערכת הבריאות הנפשית, כי בריאות הנפש היא תחום שתמיד קשה לגייס בשבילו כספים ותמיד צריך להיאבק כדי שיקודם לקדמת הבמה".

איור: Shutterstock
איור: Shutterstock

כיצד לתמוך באדם שחווה מצוקה וממה להימנע? 7 טיפים לעזרה נפשית ראשונה מאת ד"ר שירי דניאלס מעמותת ער"ן

  1. להקשיב, להקשיב ולהקשיב. כל אחד מגיב ומתמודד עם לחץ ומשבר בדרכו. חשוב לתת מקום לביטוי רִגשי ולגיטימציה מלאה להבעת מגוון רגשות של ייאוש, אשמה, אדישות, חרדה, צער, זעם ועוד.
  2. אל תלחצו. הימנעו מלהאיץ או לנסות לזרז אדם "לצאת מזה". לכל אחד מאיתנו הקצב שלו. אל תהססו לשאול כיצד אתם יכולים לסייע, אבל קבלו גם את הצורך של אדם להתבודד ולהסתגר. כשנגמרות המילים, אפשר גם לשתוק יחד.
  3. אל תטיפו. הימנעו ממתן עצות ושימו בצד עמדות אישיות בנוגע לאופן שבו לדעתכם האדם "צריך" לנהוג או איך "ראוי" להתנהג, ופשוט הֱיו נוכחים.
  4. אל תמעיטו בחוויית הכאב הנפשי. לעתים אנו חשים צורך לאזן ולייפות את הדברים על ידי הצגת נקודות חיוב. הימנעו מאמירות נוסח: "יהיה בסדר", והקפידו להתגבר על הנטייה לתגובות שאינן מביעות אמפתיה, כמו "לפחות יש לך עבודה".
  5. אל תתמקדו בעצמכם. הסטת מוקד השיחה לעצמכם עלולה להגביר תחושת בדידות: "זה קרה גם לי כש…".
  6. עודדו וחזקו. עודדו את האדם שמולכם להרחיב את מעגלי התמיכה סביבו. חזקו את הכוחות שהוא מגלה והודו לו על נתינת האמון בכם.
  7. גלו ערנות. כאשר המצוקה אינה מרפה, חשוב לעודד פנייה לסיוע מקצועי ולהיעזר בכל עת בשירות ער"ן בטלפון ובאינטרנט.

ער"ן – עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201, באתר: eran.org.il
סה"ר – סיוע והקשבה ברשת sahar.org.il
בשביל החיים – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו 03-7487771