התמודדות

"לא חשוב אם חילונית או דתיה, לסבית או לא, את תמיד בת של אלוהים"

דניאלה חגאי | צילום: יניב גבאי
דניאלה חגאי | צילום: יניב גבאי

סיפור החיים של דניאלה חגאי יכול להיות דרמה סוחטת דמעות וכולל אונס בגיל 4, חתונה בגיל 17 וגירושין ויציאה מהארון בגיל 30. היום היא עושה מוזיקה ולא מסתירה כלום

88 שיתופים | 132 צפיות

בשנה האחרונה בלבד הספיקה דניאלה חגאי, 31, לעשות גם מה שאנשים לא מספיקים לעשות בתקופת חיים שלמה, וגם להעביר דף בחיים, דף נקי בכל המובנים, בשאיפה שיתחיל לספר את הסיפור שלה מחדש. 

היא התגרשה מבעלה הדתי ועזבה את הישוב הדתי בו התגוררו במשך 13 שנים, היא חזרה בשאלה והשאירה לו למשמורת את ארבעת הילדים שלהם כדי לא לבלבל אותם ושימשיכו לקבל חינוך דתי, היא ניסתה להתאבד וניצלה, לא לפני שהייתה בטוחה שזה הסוף והזעיקה את מגן דוד אדום שיבואו לקחת את גופתה, היא שהתה במרכז "לצידך", לגמילה מסמים ואלכוהול, ומכריזה עכשיו שהטיפול עזר ושהיא לגמרי נקייה. 

רגע, יש עוד. היא יצאה רשמית מהארון כלסבית, למרות שבינה לבינה ידעה הרבה שנים שהיא כזאת, והיא חובקת אהבה נשית חדשה, יפה ומכילה אותה הכירה באתר היכרויות. 

דניאלה חגאי | צילום: יניב גבאי
דניאלה חגאי | צילום: יניב גבאי

בחצי השנה האחרונה היא קעקעה את גופה בלא פחות מעשרה קעקועים, חוץ מזה היא חזרה להדריך בקפוארה וגם – אחרי כמה שנים שהיא עושה מוזיקה, כותבת ויוצרת, היא בדרך לאלבום ראשון. שבעה שירים כבר הוקלטו ועכשיו היא משלימה את השניים הנותרים. 

סרט טורקי? קטן עליה. "נועם עקרבי, המפיק המוזיקלי שעובד עם עברי לידר, מוקי, אליעד, שלומי שבת ועוד רבים, מפיק גם את האלבום שלי. הוא אמר לי מראש שהדרך יכולה להיות ארוכה וקשה, אבל אני נחושה להצליח בדרכי", היא אומרת. וככה היא שרה בשיר "כמעט הסוף": "זה מתחיל/זה עולה לאט/הקול שלי נעלם כמעט/מוצאת את עצמי ברצפה לבד/שחרר אותי מסיוט שלא נגמר. זה מכאיב/זה כמעט נגמר/הכוחות שלי נגמרים לאט/חזק אותי כדי שלא אמעד/תקרא בשמי אולי אותך אני אשמע. כמעט הסוף/כמעט שוויתרתי/כמעט שהתייאשתי/כמעט אבל לא/כמעט שנשברתי/בלעתי הכול/אתה פה". 

צריך אומץ להיחשף כמו שאת עושה.
"נכון. אבל אני מאמינה שבסוף היום אדם צריך ללכת עם האמת שלו ולא לפחד. אני רוצה להתפתח כמוזיקאית וחשוב לי להביא את עצמי נטו, אני לא רוצה להשאיר שלדים בארון שיצוצו יום אחד. בשביל זה אני גם מוכנה ללכת לכל תוכנית ריאליטי, מהאח הגדול ועד תחרויות מוזיקה". 

היא נולדה בקרית גת, שנייה משבעה ילדים, אימה עבדה במשק בית ואביה היה מדריך קראטה. "הייתי ילדה מופנמת, סגורה ומפוחדת, בכיתה א' כבר הייתי בחוג קראטה, התמדתי בזה עד כיתה ט', הקראטה היה סוג של הגנה. רציתי להיות חזקה כדי שיהיה לי הכוח להגן על עצמי. הגעתי לתחרויות אבל אז התאהבתי בקפוארה והיום אני מדריכה ומתפרנסת מזה. בבית הייתה אלימות קשה. האחים שלי ואני היינו בורחים לפעמים מהבית דרך הגדר וגם אימא. מאוד פחדתי מאבא שלי. יום אחד בסביבות גיל 15 לקחתי את אימא למשטרה והוא נאלץ לעזוב את הבית. הם התגרשו ובהדרגה הקשר איתו נותק. הוא עוד הופיע בחתונה שלי ומאז הקשר נותק. היו הרבה שמחות, היו בריתות, הוא לא הוזמן. אימא והאחים שלי הם האנשים הכי קרובים לי בעולם. אנחנו מתראים הרבה ואף אחד מאיתנו לא בקשר עם אבא. אני היום אני גרה אצל אימא עד שאסתדר והיא אוהבת אותי ותומכת בי ומקבלת אותי כמו שאני. אני מודעת לזה שיש לי הפרעת אישיות גבולית, אבל אני לוקחת כדורים נכונים, חמישה בבוקר, שבעה בערב ושומרת על איזון. 

הטראומה הגדולה של חייה שעתידה הייתה להשפיע עליה לאורך הרבה שנים התרחשה כשהייתה בת ארבע ותישאר צרובה לנצח. "קרוב משפחה שהכרתי היטב הוריד לי את התחתונים. היינו לבד בחדר. הוא הסביר לי משהו על קרום בתולים שיש בגוף שלי ושהוא מאוד דק והראה לי נייר טואלט דק וחתך אותו ואמר לי שזה אותו דבר, נקרע בקלות. הוא הוריד את תחתוניו ולא הבנתי מה הוא מנסה לעשות לי. הרבה שנים לא קלטתי מה בדיוק היה שם, אבל המעט שזכרתי היה מספיק קשה. רק השנה, בעקבות טיפול בדמיון מודרך והיפנוזה, הכול עלה לי לפרטי פרטים. האיש הזה אנס אותי. התמונה הזאת שהוא דוחף את הזין שלו לתוך גופי כדי לספק את יצריו, נהייתה ברורה לגמרי. איזו תחושת גועל. האם זאת הסיבה שאני נגעלת מגברים? כנראה שכן. הוא לא הצליח לחדור אלי לעומק, הרי הייתי בת ארבע, אבל זה היה אונס לכל דבר". 

איך נראתה הנערות שלך?
"כילדה קטנה הייתי מרביצה לעצמי עד זוב דם, וגם לאחרים אם הציקו לי. בגיל 12 התחלתי לשתות אלכוהול ובגיל 15 התמכרתי לכדורים נרקוטיים. לא מצאתי מנוחה. הייתי מכורה לריטלין בכמות מטורפות וגם לכל מה שבא ליד כמו פרקוסט ואוקסיקודין". 

ניסית להתעמת עם האיש שאנס אותך?
"לא. רק המחשבה שהוא נגע לי בגוף וחילל אותו גורמת לי לבהלת מוות. הוא כבר לא גר באזור והקשר נותק. אני יודעת שהוא היה בבית סוהר תקופה ואני בטוחה שהייתי יכולה להכניס אותו לבית סוהר שוב. לפעמים אני חושבת שאם אצבור די כוחות אעשה את המעשה ואתבע אותו". 

בגיל 17 כבר הייתה נשואה. "רציתי לברוח מהחיים הקודמים שלי ובמסגרת חוג הקפוארה שהדרכתי, הכרתי בן אדם מדהים, דתי כיפה סרוגה, מבוגר ממני בכמה שנים. הוא החליף אצלי את הדמות האבהית החסרה אצלי ונתן לי ביטחון. בעקבותיו חזרתי בתשובה. התלבשתי אחרת, חצאית, חולצת שלשת רבעי וכיסוי ראש, גרנו בישוב דתי ליד קריית גת והדת הביאה לחיי סוג של שקט. הייתי עקרת בית טובה וגם אימא טובה לילדים שלי, בני 12 עד שש כיום. המשפחה הייתה הדבר הכי חשוב לי, אבל פה ושם היו לי משברים. היו תקופות ששוב נזקקתי לכדורים נרקוטיים ומצאתי את עצמי ימים שלמים במיטה בלי יכולת לקום. בעלי הטוב, שלא ידע איך להתמודד איתי, טיפל בילדים במקומי. הוא ניסה להקל עלי. ידע על האהבה שלי למוזיקה והקמנו בבית חדר מוזיקה. אורגן, גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית. הוא אפילו עזר לי לממן שיר שרץ ביוטיוב. 

הקושי הגדול שלנו היה סביב חיי המין. אני ידעתי שאני לסבית אבל הסתרתי את זה כי רציתי משפחה נורמלית וניסיתי לחיות חיים זוגיים רגילים אבל לא הצלחתי. אולי בגלל שראיתי את אימי חלשה, לא רציתי להיות חלק מהעם הנשי. אני לא יכולה להגיד עליו מילה רעה, אבל לא נמשכתי אליו. לא הייתה לי בעיה עם משחק מקדים, אבל חדירה? מין עם חדירה היה, ועדיין, הוא הדבר הכי מגעיל בעיני. במצב של חדירה הייתי קופאת, מתכווצת כולי וכל כך כאב לי. בשנה האחרונה כבר לא הייתי מסוגלת לשכב איתו, חדירה של גבר לתוכי נראתה לי כמו מעשה אונס".

אז נשברת והחלטת להתגרש ממנו?
"לא. זו הייתה החלטה שלו. לפני הגירושין הלכנו לטיפול זוגי. אני התוודיתי לגבי הנטיות שלי לפני היועצת. סיפרתי למשל כי שנים קודם הייתה תקופה שקראתי לעצמי דניאל ושבמהלך השנים היו לי אפילו מחשבות לעבור ניתוח לשינוי מין. סיפרתי איך הייתי עומדת מול המראה מזיזה את החזה שלי הצידה ומנסה לראות איך אני נראית בלי חזה. בעלי היה המום מהגילוי הזה. בעקבות הטיפול הוא כבר לא רצה להמשיך בחיים האלה, מבחינתו בצדק. מבחינתי אני חושבת שהייתי נשארת, אבל בדיעבד טוב שזה קרה, כי לראשונה בחיי אני חיה היום את מי שאני באמת. התגרשנו לפני חצי שנה, והדבר הראשון שעשיתי, חוץ מלשנות את אופנת הלבוש, היה קעקוע ענק בגב". 

דניאלה חגאי בתקופה הדתית שלה | צילום: ראובן חיון
דניאלה חגאי בתקופה הדתית שלה | צילום: ראובן חיון

את רואה הרבה את הילדים?
"כן, כמה פעמים בשבוע. אני לא באה לבית שהיה ביתי כי עוד קשה לי עם כל הזיכרונות, ואני גם לא נכנסת ליישוב כי אני יודעת שמסביב פותחים עיניים, אז אנחנו נפגשים אצל אימא שלי או הולכים לים. הגרוש שלי התקדם בחיים. יש לו כבר בת זוג ואני שמחה בשבילו כי מגיע לו מישהי שתאהב אותו ואת הגוף שלו. הבן שלי שאל אותי 'אז עכשיו היא אימא שלנו?' עניתי לו: 'מאיזו בטן יצאת?' והוא השיב 'מהבטן שלך'. אמרתי לו 'אז אני אימא שלך וזה לעולם לא ישתנה'. וכמו שהוא הסתדר, ככה גם אני. יש לי בת זוג מבוגרת ממני. הכרנו באתר She Date, הבסיס שלי הוא אצל אימא שלי כרגע, אבל רוב הזמן אני אצלה. כיף לנו יחד, אנחנו מטיילות הרבה, נסענו לאילת, לים המלח והיינו גם בצפון הארץ. היא מיוחדת. והיא שמה לי גבולות ואני מאוד אוהבת אותה". 

"המוזיקה היא סוג של פורקן"

היום המוזיקה בוערת בעצמותיה יותר מאי פעם. היא כותבת הרבה, מלחינה ושרה בקולה העמוק, גם שירים עצובים וגם שירים קצביים ושמחים. את השיר "שקללה", למשל, היא כתבה בהשארת השירים המגניבים של נטע ברזילי, היא אומרת. עד כה כל השירים שהיא שרה הם שלה, אבל אין לה בעיה לקבל שירים מאחרים, אם תתחבר אליהם. " ידעתי הרבה זמן שיש לי שמיעה טובה וקול מיוחד אבל את הכוח לפרוץ קיבלתי רק לאחרונה. המוזיקה היא סוג של פורקן, אני מקיאה מתוכי אל תוך הנייר כאבים, רגשות וגם שמחות והיא גם נותנת לי הרבה כוח. אני רוצה להאמין שהמוזיקה שלי תיגע באנשים, אבל שירגישו את החיבור מהמקום שלהם, לא שלי, בסוף כולנו הרי עוברים דברים בחיים. 

דניאלה חגאי | צילום: יח"צ
דניאלה חגאי | צילום: יח"צ

עם מי היית רוצה לעשות דואט?
"עם שלומי שבת או עם עילי בוטנר וילדי החוץ". 

את מאמינה באלוהים?
"כן. המצוות שלו, כמו לא לעשן בשבת, אמנם קשות לי, אבל לעומת זאת גם היום כשאני עם אישה, בזמן המחזור אני שומרת נידה. יש משהו מאוד יפה בגעגוע. אני לא רק מאמינה בו, אני מרגישה שבורא עולם שומר עלי. כי בסוף לא חשוב אם חילונית או דתיה, לסבית או לא, את תמיד בת של אלוהים".