על הגבול
געגוע חמקמק היא התחושה שמתגברת עם קריאת "מדינת גבול". למה?
הומוסקסואל צעיר, מהגר ממזרח אירופה המתגורר בפריז, רוצח ללא סיבה את אהובו ומתחמק ללא עונש, אולם דחף לא ברור גורם לו להתוודות על המעשה ועל מהלך חייו עד אליו בסדרת מכתבים בפניו של אנג'לו, ספק אהוב אחר, ספק דמות בדיונית. זוהי, במשפט אחד, עלילתו של הרומן הקצר אך המורכב "מדינת גבול", שעל הכריכה האחורית שלו נאמר שהוא הספר האסטוני הראשון הרואה אור בעברית.
"מדינת גבול" נכתב ב-1993, לא הרבה אחרי נפילת החומות בין המזרח למערב, אולם במקום אחווה ואופטימיות, התחושות העיקריות העולות ממנו הם של זרות וניכור. זרותו של הגיבור כפולה: הוא זר בפריז המערבית והחמימה, וזר בנטייתו המינית. אפילו האפשרות לחזור לארצו שלו כבר אינה קיימת עבורו, מפני שאותה מדינה חסרת שם, כפי שהיא עולה בזכרונותיו, מצטיירת כמקום חלומי ומטושטש, לא פיסת אדמה אמיתית שחיים בה בני אדם של ממש.
הגיבור חי בעולם של קרעים, בין מזרח למערב, בין עשירים לעניים ובין מציאות לבדיון, וספק אם כל הפיטפוטים האידיאולוגיים שספג והתרבות העשירה המקיפה אותו מסוגלים לאחותם.
"פעם קראתי בעיתון את המילים 'מדינת גבול'", כותב המספר לאנג'לו. "בשם הזה כונתה שם הארץ שאני בא ממנה. זה היה מונח מדיני. מדויק ביותר, דרך אגב. מדינות גבול אינן יכולות להיות בנמצא. יש משהו בצד הזה של הגבול ומשהו בצד ההוא של הגבול, אך הגבול עצמו איננו… ואם אתה במקרה עומד על הגבול, גם אתה אינך נראה, משום צד שלו".
זהו אינו רומן קל לקריאה, ולא כל אחד יאהב אותו. יש משהו מקומם בניתוק ובפסיביות של הגיבור, בתלישותו המופגנת מהעולם, ההולכת ומעמיקה ממכתב למכתב. אולם לאט לאט עולה מהספר תחושה עמוקה, ומאוד אוניברסלית, של כיסופים וגעגוע לא ברור; משהו שכל אדם מרגיש לרגע כשהוא ניצב בעיר – אפילו בעירו ובארצו שלו – שאינה מתעניינת בו ובגורלו.
מדינת גבול / אמיל טודה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 127 עמ', 74 ש"ח