ללדת באווירה ביתית

סיפוריהן של שלוש נשים שעברו לידה טבעית בבית

88 שיתופים | 132 צפיות

המגמה של חזרה אל הטבע מובילה יותר ויותר נשים לוותר על לידה בבית החולים וללדת בבית. המשמעות של לידת בית היא לידה בסביבה טבעית המוכרת ליולדת ללא התערבות רפואית, כשהאווירה הביתית מאפשרת גם לבעל ולילדים הנוספים, אם ישנם כאלו, לקחת חלק בחוויה.

מיכל בונשטיין, אם לארבעה, היא מיילדת קרוב ל-30 שנה, מטפלת הוליסטית, ומרצה ללימודי מיילדות הוליסטית. במסגרת עיסוקיה היא גם מעבירה סדנאות בחדרי לידה ברחבי הארץ. לצד עבודתה בבתי החולים היא עובדת גם כמיילדת פרטית בבתים.

בונשטיין טוענת כי לידת בית מספקת חוויית לידה מושלמת. "בלידת בית האישה יכולה לזרום עם עצמה ולמצות את התהליך הטבעי של הלידה ללא הפרעות", היא אומרת. "הבית הוא מקום אידיאלי ללידה משום שהאישה מרגישה בו מוגנת. בחדרי לידה בבית החולים נשים מתקשות לעתים להתחבר לעצמן וללדת באופן טבעי, משום שהצוות המקיף אותן הוא זר ומנוכר והתהליך הטבעי מופרע לא פעם על ידי התערבויות רפואיות".

לידת בית, חשוב לציין, אינה מומלצת לנשים בהריון בסיכון גבוה או כאלה הנושאות עובר במשקל של יותר מארבעה קילוגרם. כך גם במקרה של נשים הסובלות ממחלות כמו לחץ דם או סוכרת, או שהעובר שלהן נמצא במצג ראש. "לידת בית מתאימה רק לנשים בריאות, בסיכון נמוך, ללא מחלות, ורק במקרה שאין בעיות מיוחדות לאם או לעובר", אומר ד"ר אריאל מני, מנהל חדר הלידה בבית החולים "ליס" ליולדות.



בעזרת שתי מיילדות. טלילה עם ורד

הלידה של נעמי: התינוקת הגיחה היישר אל מי הבריכה

נעמי גטניו, עורכת "דולה", פורטל מוביל בתחום ההריון, הלידה וההורות, ומנהלת מרכז "דולה" בגבעתיים, ילדה את בנה הבכור אופק (חמש וחצי) בלידה רגילה בבית חולים. את בתה מעיין, היום בת שלוש וחצי, בחרה ללדת בבית.

"שני בני הזוג צריכים בשלות ללידת בית", היא אומרת. "עוד בהריון עם אופק רציתי ללדת בבית, אבל בן זוגי לא היה מוכן לכך ולבסוף ילדתי בבית חולים, עם מיילדת פרטית. כבר אז הודעתי לו שהלידה הבאה תהיה בבית ומכיוון שזה נשמע לו רחוק הוא הסכים".

לקראת הלידה שכרה נעמי בריכת לידה ומיקמה אותה בסלון הבית. צינור ארוך הוביל מים חמימים מחדר האמבטיה אל הבריכה. כשהחלו הצירים היא עדכנה את המיילדת והדולה והתכוננה ללילה ארוך. כשהצירים הפכו תכופים יותר, בני הזוג פרשו סדינים והכניסו למערכת השמע דיסק עם מוזיקה מרגיעה. נעמי החלה לעבוד על נשימות ועל תנועתיות וכשהפתיחה הפכה משמעותית נכנסה לתוך בריכת הלידה.

"חשוב לא להיכנס לבריכה מוקדם מדי, משום שהמים מרפים את הגוף והרחם והם עלולים לגרום לצירים לא אפקטיביים או להפסקתם", היא מסבירה. מכאן הכל הלך מהר. ברגע שהיא נכנסה לבריכה נצפתה פתיחה של שבעה סנטימטרים ואחרי כמה דקות הגיע ציר עוצמתי ויחד אתו פקעו המים.

בעבודה קולית, נשיפה וקול שנשמע באוזניה שלה כשאגה, מעיין הגיחה בקלילות הישר אל מי הבריכה החמימים. כל התהליך, לדברי בני הזוג, מרגע שנמדדה פתיחה של שבעה סנטימטרים ועד הלידה, נמשך רק חמש דקות.

"זו היתה חוויה עוצמתית מכל הבחינות, וחוויה מתקנת ללידה הראשונה", היא אומרת. "בלידת בית נוכחים רק אנשים שבחרת שיהיו איתך, בעוד שבבית החולים מגיע צוות מורחב, כולל מתלמדים וסטאז'רים, וכל אחד מהם רוצה להרגיש את הפתיחה של היולדת ואין פרטיות".



נגה, הבת של שחר. יום שלם של צירים

נגה, הבת של שחר. יום שלם של צירים

הלידה של שחר: בתוך המיטה הזוגית

שחר רון-לביא ילדה לפני ארבע שנים את בתה הבכורה, הגר, בלידת בית. לפני מספר חודשים היא ילדה שוב בלידת בית את נגה. שחר (31) הגיעה לנושא לגמרי במקרה. "עבדתי בחנות טבע ושם נתקלתי בבחורה בהריון שסיפרה לי על כוונתה ללדת בבית. בכלל לא חשבתי על האפשרות הזו", היא אומרת. "אבל כיוון שאני מתעסקת ברפואה טבעית, אני מאמינה בכוחו של הגוף והטבע ונמנעת מתרופות, הרעיון של לידת בית הרגיש לי מאוד נכון וטבעי. שיתפתי את נדב, בן זוגי, וגם הוא היה בעד. לאחר שחקרנו יחד את הנושא הבנו שזה הכי מתאים לנו.

ההורים, לעומת זאת, פחות התלהבו מהרעיון. "אבא שלי טען שזה יעלה לנו המון כסף ושאני לא יכולה להרשות זאת לעצמי ואמא שלי הוטרדה מהעניין הבטיחותי".

לידת בית, מתברר, עולה לא מעט כסף. קופות החולים והביטוחים הפרטיים לא מממנים את התענוג. "הלידה בבית עלתה לנו כאלף דולר, כולל כמה פגישות עם המיילדת לפני הלידה, הלידה עצמה, ומעקב ובדיקות לתינוקת לאחר הלידה".

ביום הלידה ארגנו שחר ונדב את הבית. הם פיזרו כריות נוחות ונרות לאווירה רגועה ושקטה, ומילאו את המקרר באוכל משובח.

את הגר היא ילדה במיטה הזוגית, כאשר נדב תומך בה מאחורי גבה, והמיילדת משתמשת בהרבה קומפרסים ושמן למניעת חתכים. "הגר נולדה ביום שישי, במשקל 3.100 קילוגרם, ללא צורך בתפרים", מספרת שחר. אחרי הלידה היא התקלחה, התאוששה קצת והזמינה את המשפחה. אחרי יום הגיעו גם החברים. "ילדה ראשונה זאת חגיגה שלמה", היא מחייכת.

את הלידה השנייה היה לה ברור שתעבור שוב בבית, למרות שהחלו לצוץ אצלה חששות. "בלידה הראשונה לא ידעתי לקראת מה אני הולכת והייתי יותר אמיצה", היא אומרת. "בלידה השנייה זה היה קצת שונה. כבר היו לי יותר חששות. בחרתי באותה מיילדת וכשנפגשתי איתה החששות התפוגגו. אני מאוד סומכת עליה. היא מאוד אחראית ומנוסה, משתמשת בשיטות אלטרנטיביות וגם יודעת לתת מרחב ופרטיות כשצריך".

בלידה השנייה הציבו בני הזוג בריכת פלסטיק גדולה במרכז הסלון ומילאו אותה במים. "זה נתן תעסוקה לנדב", צוחקת שחר.

התינוקת נולדה אחרי יום שלם של צירים, בשעה אחת עשרה וחצי בלילה. "ניסיתי להתגבר על הצירים בכל האמצעים האפשריים: הליכה, הישענות על הקיר, כריעה, שימוש בכדור פיזיותרפי. נכנסתי גם לבריכה, אבל היה לי יותר נוח מחוצה לה. בסופו של דבר, ילדתי במיטה שלי, בחדר השינה. המיילדת דאגה לכל מה שצריך: סדינים היגייניים, כפפות, ערכת החייאה".



ענקית קטנה. ורד של טלילה

ענקית קטנה. ורד של טלילה

הלידה של טלילה גולן: אי שם בסן פרנסיסקו

גולן מתגוררת בקליפורניה, בעיירה קטנה ופסטורלית בשם קסטרו ואלי ליד סן פרנסיסקו. "אני יודעת שבארץ לא מקובל ללדת בבית וגם בקליפורניה זה לא מקובל. רק אחוז קטן של נשים מעזות לעשות זאת ומי שנהגה כך נחשבת בדרך כלל לתמהונית", היא אומרת בחיוך.

היא בת 37, נשואה ואם לשתי בנות: נטע, בת שלוש וורד, בת חמישה חודשים. את נטע הבכורה ילדה בבית החולים בלידה מהירה וקלה יחסית, אמנם עם זירוז ואפידורל, אבל בלי סיבוכים. "בסוף החודש התשיעי שאלו אותי למה אני לא יולדת בבית, שזה יכול להתאים לי, אבל אני הייתי כבר בנתיב של בית החולים", היא מספרת. "עם זאת, כבר בלידה הראשונה היתה לי תחושה שאת הלידה הבאה אעשה בבית".

לפני הלידה השנייה היא התחילה לחפש בספרות ובאינטרנט מידע בנושא לידת בית והתייעצה עם נשים שעברו את החוויה. בעלה לא התלהב מהרעיון וחשש מסיבוכים, אבל לבסוף השתכנע.
טלילה בחרה בצוות של שתי מיילדות. "זה אמנם יקר יותר, אבל במקרה כזה מיילדת אחת מגבה את השנייה, אם משהו קורה ואחת מהן לא יכולה להגיע", היא מסבירה.

כשלושה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער, החלה טלילה לסבול מצירים, אבל הלידה הפעילה החלה רק בשבוע ה-40 של ההריון. בשעה שלוש וחצי בלילה היא התעוררה וגילתה שירדו לה המים. "חיכיתי שהצירים יתחזקו ורק אז קראתי למיילדות, הערתי את בעלי ואמי והלכתי לרבוץ באמבטיה", היא משחזרת בהתרגשות את אותו היום.

"כאשר המיילדת הראשונה הגיעה, כבר הייתי בפתיחה של שש אצבעות. היא שאלה אם אני רוצה ללדת באמבטיה והסכמתי. באותו הרגע לא יכולתי לחשוב על אפשרות אחרת. סבלתי מכאבים עזים והרגשתי שהמים מסייעים לי לשאת אותם. לא רציתי משככי כאבים. המיילדות ניסו לעזור לי במגע, אבל רק במים הרגשתי נעים".

כשהלידה התקדמה לקראת שלב הלחיצות, הרגישה טלילה שהאמבטיה קטנה מדי. היא יצאה ממנה ונשכבה על מזרן שבעלה הכין מבעוד מועד במרכז הבית. "הייתי על הברכיים ועם כל ציר נשענתי על בעלי וצעקתי. בעלי היה נהדר ועודד אותי כל הזמן. גם המיילדות עודדו אותי".

בשלב מסוים, כשטלילה המשיכה לדחוף והתינוקת לא התקדמה החוצה, המיילדות החלו לדאוג מעט. הדופק ירד מ-130 ל-100 והן החליטו לעזור לה לצאת מהר. "לא הרגשתי את יציאת הראש", היא משחזרת.

בשעה שמונה בבוקר יצאה ורד לאוויר העולם. "המיילדת סיפרה לי אחר כך שהתינוקת יצאה כשעיניה פקוחות והיא הסתכלה סביב. ואז דחפתי עוד פעם אחת וכל הגוף יצא. ההרגשה הזאת של הגוף היוצא מתעלת הלידה היא דבר שאי אפשר לתאר".

ברגע שהתינוקת יצאה המיילדות מיהרו להלביש לה מסכת חמצן, ליתר ביטחון. התברר שחבל הטבור נכרך פעם אחת סביב צווארה. "הן הניחו אותה על בטני וככה היא שכבה עלי רטובה ועירומה, כשהיא עדיין מחוברת אלי בחבל הטבור והעיניים שלה פקוחות. יצרנו קשר עין מיידי ותוך דקות ספורות היא התחברה לשד וינקה".

למרות החוויה החיובית שעברה, היא טוענת שלא תמליץ לכל חברותיה ללדת כך. "אני ממליצה לאישה ללדת היכן שהיא מרגישה בטוח ואיך שמתאים לה", היא אומרת. "לא צריך להקשיב למה שכל אחד אומר. חוץ מזה, בכל לידה צריך הרבה מזל. "אני רואה דווקא את הלידה של בתי הגדולה בבית החולים כלידה ממוזלת יותר, משום שעם הזירוז והאפידורל ההסתברות היתה יותר גבוהה שדברים לא יזרמו כמו שצריך.

 

לשיטות אלטרנטיביות להקלה בלידה, הקליקו כאן »

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה