דמעות של מלאכים – חלק ב'

לחלק א'»

ניחוח תפוזים ומרציפן

53 קילומטרים צפונית לקטניה נמצא החוף המפורסם של העיירה ג'רדיני נַקְסוֹס (Giardini Naxos), המושבה הראשונה שאליה הגיעו מתיישבים מהאי נקסוס שביוון לפני כ-2,400 שנה, המהווה כיום מרכז של מלונות וחופים פופולריים. מעל החוף מתנשא הר טָאוּרוֹ (Monte Tauro), שעל צלעותיו, בגובה 200 מטרים מעל פני הים, תלויה העיר המפורסמת ביותר בסיציליה – טָאוֹרְמינה (Taormina). מהעיר נשקפים נופים נהדרים: חופי ג'רדיני נקסוס בדרום, מיצרי מסינה בצפון והר אתנה בדרום-מזרח. עד שנת 1830 נאלצו הבאים ממסינה לעבר קטניה לטפס אל טאורמינה ולעבור בקוֹרְסֹו אוּמְבֶּרטוֹ (Corso Umberto), שהפך היום למדרחוב הנפלא של העיר.

העיר כולה תלויה על שיפוע ההר: למעלה – מבצר מרשים, למטה גן האנגלייה פלורנס טרֵבֵליאן (Giardino Trevelyan), שהתגוררה במקום בשנות העשרים, ובתווך – אין ספור סמטאות ציוריות המקושטות במרפסות פרחוניות, בעציצים מעוטרים, במסעדות ובבתי קפה.

במקומות רבים בעיר צומחים עצי תפוז, הממלאים בעונת הפריחה את העיר כולה בניחוח מתוק. הטאורמינאים, שחפצו ליהנות מן הריח בכל העונות, פיתחו מפרחי התפוז בושם בשם דזאגארה.



את התיאטרון המרשים של טאורמינה ( – Teatro Greco פתוח: בחודשים אפריל-אוקטובר בין השעות 9:00-19:00, בחודשים נובמבר-מרס בין השעות 9:00-16:30; דמי כניסה: 6 יורו למבוגר; טלפון: 0942.232220) הקימו היוונים כבר במאה השלישית לפני הספירה, אך היו אלו הרומאים שהפכו את המבנה במאה הראשונה לספירה לאמפיתיאטרון מהודר, שיועד לקרבות גלדיאטורים. במעלה ההר ממוקם מבצר טאורמינה (Castelo Taormina), ולצדו כנסייה קטנה. המטפסים בשביל המתפתל העולה לכאן יזכו לתצפיות נוף בלתי נשכחות.

אך החגיגה הגדולה של טאורמינה היא המרציפנים, תעשייה שאותה הביאו הסיציליאנים לכדי אמנות של ממש. כדאי לשים לב לחנויות המעדנים שבהן נמכרים הממתקים עשויי השקדים, כשהם מפוסלים בצורת תאנים, תפוזים, תפוחים ואפילו סברס עטור קוצים משקדים מסוכרים. (חנות מרציפן מומלצת: Bar Pasticceria A. Chemi; מיקום: Corso Umberto 102).

במרחק של שלושה קילומטרים מטאורמינה ו-300 מטרים מעליה, שוכן הכפר קַסְטֶלְמוֹלה (Castelmola). מכאן ניתן להשקיף על הנוף היפה ביותר בסיציליה, לשתות כוס קפוצ'ינו, ואולי אפילו להזדהות עם המשפט שאמר במאה ה-13 מלך סיציליה פרידריך השני מבית הוהנשטאופן: "אילו היה רואה אלוהים את ממלכתי שבסיציליה, לא היה בוחר בארץ ישראל".



טיילת הקיקלופים

לאחר מסע רב תלאות בים התיכון, הגיע אודיסאוס, גיבור מלחמת טרויה, לחופי סיציליה כשהוא רעב ועייף. מתוך העננים הזדקר הר האתנה, נישא מעל כל האזור. הוא טיפס עם אנשיו במעלה ההר על סף ייאוש, מחפש אות חיים, וכשגילה מערה ובתוכה כדי יין וגבינות, הסתער יחד עם הצוות המורעב על המזון. אך אז הופיע בעל הבית, קיקלופ בשם פּוֹליפֶּמוּס, שללא היסוס חסם את פתח המערה וטרף שניים מאנשי הצוות.

אודיסאוס הציע לקיקלופ שבמקום לטרוף את אנשי הצוות הנותרים, יאפשר להם להפוך למשרתיו. המלחים החלו להביא לבעל הבית גבינות ולהשקותו בשפע של יין. כשנרדם לבסוף פוליפמוס, שיכור למחצה, חידדו המלחים תורן גדול באש המדורה, יצרו חוד שהוא גחלת לוחשת ותקעו אותו בעינו היחידה של הקיקלופ. הענק הזועם התעורר בכאבים, פתח את פתח המערה, וניסה לתפוס את המלחים הנמלטים, אך לשווא. כשהגיע אודיסאוס לספינתו, הוא לא התאפק וצעק לכיוון ההר: "דע לך, פוליפמוס, שאודיסאוס הגיבור הוא זה שעיוור אותך". פוליפמוס הזועם החל לעקור סלעי ענק מן האתנה ולהשליך אותם אל הים. אודיסאוס ברח, ופוליפמוס, כך אומרים, נותר חבוי לנצח בעמקי מערתו.

בריביירה של קטניה, כ-17 קילומטרים מן העיר, מתחת למורדות האתנה, שוכנת העיירה אָצִ'יריאַלֵה (Acireale), שבמרכזה נמצאת טיילת. מול הטיילת, בתוך הים, מזדקרים סלעי בזלת גבוהים וחדים. גיאולוגים טוענים שסלעים אלו, שמשקלם אלפי טונות, הועפו בעבר הרחוק מפסגת האתנה מרחק של יותר מעשרה קילומטרים. ליוונים היה הסבר אחר – אלו הם הסלעים שזרק פוליפמוס על מנת לחסל את אודיסאוס.

שמם הרשמי של הסלעים הוא איי הקיקלופים (Isole dei Ciclopi). כאשר מטפסים על הסלעים השחורים והבוהקים ,נראים שני ההסברים מדהימים באותה מידה. כל שנותר הוא לשבת על גביע גדול של גלידת פיסטוק ושקדים (Fistachio y Mandorle), ממטעמי הגלידריות המקומיות, לבהות בים ולקוות שהקיקלופ לא יחליט לצאת ממחבואו.

 

מתוך: מגזין מטיילים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה